יהודי שאינו שומר תורה ומצוות ביקר בביתי. במהלך ביקורו פנה לאשתי תחי' ואמר לה: "יודע אני שהינך אשתו של הרב, ואת שומרת תורה ומצוות. האמת היא, שגם אני מכיר באמת שיש באמונה בקב"ה ואני יודע כי דרך חייכם היא דרך האמת".
כיוון ששמעתי את דבריו הכנים אמרתי לו: "אם הינך מכיר באמת, ויודע שדרכנו היא דרך האמת – ידיעה זו מחייבת אותך לחיות כמונו, ולא בדרך בה אתה חי חיי הפקרות והוללות. שהרי בצורת החיים שבה הינך חי כעת אתה מנסה לחבר שני דברים מנוגדים. מצד אחד – אתה מכיר באמת, ויודע שיש דין ויש דיין. אולם מצד שני – אתה מעדיף להמשיך בדרכך הקלוקלת".
התורה הקדושה מצווה אותנו "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ). ופירוש הדברים שכאשר אדם מכיר באמת ובצדק, ויודע שיש בורא לעולם – עליו לרדוף אחר צדק זה וללכת בדרך אמת זו, ולא לשמור את הדברים בלבו ולהמשיך לעשות הרע בעיני ה'.
עם הרב שלזינגר רי קול תורה
באחת השנים זכיתי להיות מוזמן לכנס התרמה לישיבת "קול תורה" שבירושלים, וזכיתי לשבת לצידו של ראש הישיבה הרה"ג רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א.
כדי לחזק את הציבור הרמתי את תרומתי בסכום כסף מסוים, ולאחר מכן הכפלתי את תרומתי, כדי ששאר המשתתפים ייקחו דוגמא ממעשי ויתרמו אף הם למען החזקת ישיבה גדולה ומפוארת זו.
באותה העת, כשהכפלתי את סכום התרומה, לא ידעתי כלל מנין אפרע אותו, ועל כן נשאתי תפילה לבורא העולם שיסייע בידי לקיים את הבטחתי להעביר לישיבה את תרומתי הכפולה במלואה.
למחרת השתתפתי בחתונת אחד מידידיי, ובצאתי מאולם השמחות רץ אחרי יהודי ובידו המחאה הרשומה על סכום נכבד מאד, שהיה אף גדול מן הסכום שהתחייבתי לתרום לישיבת "קול תורה".
כאשר אחזתי את ההמחאה בידי, הרמתי את עיני לשמים והודיתי לקב"ה ששמע את תפילתי והוכיח לי שהנתינה לזולת – לא רק שאינה גורעת מכספו של הנותן, אלא להיפך, הנתינה גורמת לשפע ברכה כפולה ומכופלת, כפי שאמרו חכמים – "עשר בשביל שתתעשר" (תענית ט, א).
באחד מימי קבלת הקהל נכנסה לחדרי אישה, ואמרה שעל פי דברי הרופאים מקננת בגופה מחלה קשה, ונותרו לה לחיות חודשים ספורים בלבד. על כן היא מבקשת שאומר לה כיצד תתכונן למותה.
הייתה זו הפעם הראשונה בה נשאלתי שאלה מעין זו ולפיכך השבתי לאישה שאיני יודע מה להשיב לה, אולם ידועים לכל דברי חז"ל: "שוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות ב, י), דהיינו שעל האדם לעשות תשובה קודם פטירתו, ללא הבדל בין אדם בריא לבין יהודי חולה ונוטה למות.
"האם טבלת אי פעם במקווה טהרה?" שאלתי אותה.
האישה השיבה בשלילה, ואני יעצתי לה שתלך לטבול במקווה כשר, כדי שבבוא יומה תעמוד לפני הקב"ה קדושה וטהורה. נוסף על כך נתתי בידה ספר המבאר את הלכות הטבילה והטהרה לנשים, כדי תוכל ללמוד מתוכו כיצד לקיים את מצות הטהרה באופן הכשר ביותר.
האישה נטלה את הספר מידי ולאחר שהודתה לי בכל פה פנתה ויצאה לדרכה.
כעבור מספר חודשים שוב באה לפני האישה והזכירה לי את סיפורה.
כיון שעל פי תחזיות הרופאים כבר הייתה אמורה להיות בעולם העליון – מיהרתי להתעניין בשלומה, והיא השיבה שברצונה לספר לי כיצד התגלגלו הדברים מאז שהייתה אצלי בפעם הקודמת. וכך סיפרה:
"כאשר שבתי לביתי לאחר פגישתי עימך ובידי הספר המבאר את הלכות הטהרה – פרצתי בבכי, הרמתי ראשי למרומים ואמרתי:
'ריבונו של עולם, אינני רוצה ללמוד הלכות אלו בכדי למות בקדושה ובטהרה, אלא אני חפצה ללמוד אותן בכדי לחיות בקדושה ובטהרה!'
כך בכיתי במשך זמן רב וקיבלתי על עצמי שאת הלכות הטהרה אני לומדת לזכות שארפא ממחלתי, ואקיים אותן בחיי על כל דקדוקיהן ופרטיהן.
לאחר זמן מה שוב הייתי בבית החולים ועברתי סדרת בדיקות, כשהגיעו התוצאות הרופאים נדהמו לגלות שהממצאים מורים על כך שאני בריאה לחלוטין!!!
כיון שחששו שמא נפלה טעות בבדיקות – ביקשו שאערוך אותן בשנית. אולם אצל הקב"ה אין טעויות! וגם הבדיקות החוזרות הראו באופן חד משמעי שהמחלה עזבה את גופי לחלוטין.
נוסף על כך זכיתי להינשא בשעה טובה, ולהרות. והריני מודה לך הרב מעומק לבי על העצה החכמה שנתת לי בלימוד וקיום הלכות הטהרה שבזכותן שבתי לחיים". כך סיפרה האישה.
התרגשתי לשמוע את סיפורה הנסי של האישה, אולם אמרתי לה שללא ספק חייה ניתנו לה במתנה בזכות אומץ לבה והחלטתה ללמוד את ההלכות מתוך מטרה של "וחי בהם". ובזכות אמונתה התמימה היא זכתה לכל הניסים שנעשו עימה.
מאז היותי ילד קטן, כאשר כ"ק אבא זיע"א הרגיש צורך לחנך אותי, הוא היה עושה זאת על ידי שהיה סוטר לי. כך אבא היה נוהג עד שהגעתי לגיל שלושים(!) והחינוך הזה שלו משפיע עלי עד היום.
עד היום עודני מעריך ומעריץ במורא את כ"ק אבא זיע"א, אף שהוא כבר אינו בין החיים זכרו יגן עלינו אמן.
פעמים רבות שאלתי את עצמי – למה אני עדיין חש פחד ומורא מאבא? הרי אבא עבר לעולם שכולו טוב, ואילו אני נותרתי בעולם הזה מבלי שתהיה בידי אבא האפשרות להמשיך ולחנך אותי באופן שבו נהג בימי חייו?
והשבתי לעצמי –
במשך כל ימי חייו אבא חינך אותי להרגיש פחד מהקב"ה שרואה אותי ומבחין במעשי בכל רגע, וכך הוא חינך אותי גם לחוש יראה מהצדיקים ובתוכם אבותי הקדושים – שמתבוננים בי ממקום שבתם בעולם העליון ורואים את מעשי בעולם הזה. ומסיבה זו אני מפחד לעשות מעשים שאינם על פי דרך ה', שעלולים לגרום בושה לאבותי בעולם העליון.
ולמרות שחינוך הילדים בימינו שונה עד מאד מהחינוך שבו אנו חונכנו מאז שהיינו צעירים ועד שבגרנו ונהיינו לאנשים, למרות זאת אני מחנך את בני ואת בנותי באותו אופן שבו אני חונכתי, ואני מלמד אותם שעליהם לחוש כל חייהם את מאמר חז"ל – "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב, א).
\
