רבי חיים פינטו זל מקזבלנקה היה צדיק של העם

רבי חיים פינטו זל מקזבלנקה היה צדיק של העם

האדמו"ר רבי דוד חנניה פינטו - דרך הנסיונות גדלים, ולא באים לידי יאוש.

עידוד וחיזוק מהשמחת תורה תשפ''ד

פרשת נח הקב’’ה אומר לנח שיצפה את התיבה בזפת במפנים ומבחוץ

פרשת לך לך חג שמחת תורה הציל את עם ישראל

היום ה 19להרגיש את השם בכל מצב

וראו כל העמים כי שם השם נקרא עליך

בקשו ברכה מהרב

הצטרפו אלינו בוואצאפ

אהבת הזולת

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, יח)

"ואהבת לרעך כמוך" - רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה. (ירושלמי נדרים ט, מא)

***

דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור. תרגום - 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו [תמצית] כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'. (שבת לא, א)

***

אהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכל שכן שלא יגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וכבר בארו הפילוסופים שהחוק הראשי שהוא שורש לחכמת המידות, הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חוק כולל. רוצה לומר שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת. ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל. שאז יהיה החוק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה, ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזהו שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה.

אולם הפילוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחוק זה הוא עדין בלתי כולל, כי לפי זה יעשה הכול בסיבת תועלת עצמו. וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללת מבלי יערב עמה תועלת עצמו.

ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר, שסמך על 'זה ספר תולדות אדם' שכל בני אדם קשורים כגוף אחד. וכולם נבראו בצלם אלוקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים. שהראש יאהב את היד כמו את עצמו. וכמ"ש בן עזאי (אבות) אל תהי בז לכל אדם. ואמר (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי בהיות כל אישי בני אדם כולם כאיש אחד, הגם שהשלם הוא הלב והסגולה. הנה כל ההמון הם כבשר גידין ועצמות ועור וסחוס שבגויה שמקיפים על הלב וסוככים עליו. והלב ירגיש בחסרון כל אבר ובחליו והפסדו אף במכאב העור או בדל אזן. ובזה ירצה האדם להאדם מה שירצה לעצמו כי הוא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. (מלבי"ם ויקרא ח)

אהבת הזולת

אבות
רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים
טיסה פרטית
'אחת שאלתי מאת ה

בקשו ברכה מהרב

אהבת הזולת

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, יח) 

"ואהבת לרעך כמוך" - רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה. (ירושלמי נדרים ט, מא)

דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור. תרגום - 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו [תמצית] כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'. (שבת לא, א)

אהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכל שכן שלא יגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וכבר בארו הפילוסופים שהחוק הראשי שהוא שורש לחכמת המידות, הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חוק כולל. רוצה לומר שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת. ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל. שאז יהיה החוק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה, ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזהו שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה.

אולם הפילוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחוק זה הוא עדין בלתי כולל, כי לפי זה יעשה הכול בסיבת תועלת עצמו. וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללת מבלי יערב עמה תועלת עצמו

ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר, שסמך על 'זה ספר תולדות אדם' שכל בני אדם קשורים כגוף אחד. וכולם נבראו בצלם אלוקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים. שהראש יאהב את היד כמו את עצמו. וכמ"ש בן עזאי (אבות) אל תהי בז לכל אדם. ואמר (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי בהיות כל אישי בני אדם כולם כאיש אחד, הגם שהשלם הוא הלב והסגולה. הנה כל ההמון הם כבשר גידין ועצמות ועור וסחוס שבגויה שמקיפים על הלב וסוככים עליו. והלב ירגיש בחסרון כל אבר ובחליו והפסדו אף במכאב העור או בדל אזן. ובזה ירצה האדם להאדם מה שירצה לעצמו כי הוא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. (מלבי"ם ויקרא ח)

אהבת הזולת

אהבת חינם
אמונת חכמים בחלום
מזמור שיר חנוכת הבית
צדק צדק תרדוף

רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים

באחת השנים נזדמן לי לפגוש בגר צדק. כשהתעניינתי אצלו מדוע החליט להתגייר, סיפר לי הגר את הסיבה לגיוריו: 

"לפני מספר שנים עברתי תקופה קשה בחיי. כל כספי אבד לי ונותרתי עני וחסר כל. בייאושי הרב הסתובבתי ברחובות סאן פול בפריז, הייתי רעב וצמא ולא היה לי מה לאכול ולשתות. גם כסף לנסיעה במטרו או ברכבת לא היה לי ולא נותרה בידי כל ברירה אלא לנסות לבקש מאנשים שעברו במקום שיתנו לי מעט כסף או אוכל, וכך באמת עשיתי. אך כל אלו שפניתי אליהם בבקשת עזרה הנידו בראשם והמשיכו בדרכם מבלי להתייחס אלי ואל בקשתי.

עד שלפתע הבחנתי ביהודי שעבר במקום. 

בתחילה חשבתי לעצמי – 'אין מה לבקש מהיהודי נדבה, בטח הוא לא ייתן לי כלום'. אך במחשבה שנייה עלה בדעתי – 'מה אפסיד אם אבקש ממנו עזרה? אלך לנסות את מזלי אצלו'.

רצתי אחרי היהודי וקראתי אליו: "הי אדוני, אין לי מה לאכול, עזור לי!" 

לשמע הקריאה שלי היהודי הסתובב לאחור, הביט בי ואמר: "הו, ממש עכשיו קניתי לעצמי סנדוויץ', קח תאכל אותו אתה. בתאבון". 

כשראיתי שהיהודי מתייחס למצוקה שלי בכבוד, אמרתי לו שאני מעדיף ללוות ממנו סכום כסף שאוכל להשיב לו ביום מן הימים. היהודי שמע ושאל לכמה כסף אני זקוק, ומבלי לחכות נתן בידי גם את הסנדוויץ' וגם את סכום הכסף שביקשתי! 

כמשכון עבור הלוואתו, הצעתי ליהודי את התעודות שלי, אך להפתעתי הרבה הוא סרב לקחת את תעודותיי, ואמר שהוא מאמין לי שכאשר אוכל – אשיב לו את סכום ההלוואה.

מעשיו המיוחדים של היהודי הרשימו אותי מאד, התרגשתי לראות שישנו עם בעולם המכבד את בני העם האחר ודואג להם בשל היותם יצירי כפיו של הקב"ה, וכשראיתי זאת נכנס בי רצון עז להיות חלק מעם מיוחד זה, עם ישראל. 

כך הגעתי בהמשך הזמן להתגייר ולהצטרף לבני עם היהודי שעליהם נאמר שהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, והם מתחסדים לא רק עם בני עמם אלא גם עם הגויים. זאת הם יונקים ממעשיו של אבי האומה, אברהם אבינו, שהתחסד עם עובדי עבודה זרה וכך קירב אותם לבורא העולם עד שהתגיירו". 

כך היו דבריו של גר הצדק.

כששמעתי סיפור זה מבעל המעשה בעצמו נתעוררתי לחשוב שהנה חסד זה שגמל היהודי עם הנוכרי מבלי שיכיר אותו בכלל, היה ללא ספק בגלל שהוא חלק מעם ישראל שעליהם נאמר (יבמות עט, ב) שנתברכו בשלוש מידות טובות, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. מעשה נפלא זה גרם לחיבוב העם היהודי בקרב הגוי, ולפיכך בחר להיות חלק מאומה גומלת חסדים זו.

רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים

טיסה פרטית
והלכת בדרכיו
התורה אינה עוברת בירושה
'הייחוס כלי לעבודת ה

טהרת המשפחה

שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ז, ג)

'סוגה בשושנים' - אלו דברי תורה, שהן רכים כשושנים... בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה, בן ל' שנה ובן מ' שנה. משמוציא יציאותיו [הוציא כסף רב על הוצאות החתונה], מיד הוא בא זוקק לה, והיא אומרת לו 'כשושנה אדומה ראיתי' [דם נידה], ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה, איזה כותל ברזל יש ביניהם, ואיזה עמוד ברזל ביניהם, אי זה נחש נשכו, איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה. דברי תורה שרכין כשושנה, שנאמר בה 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב'". (שהש"ר ז, ג)

אמר ליה ההוא צדוקי לרב כהנא, אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה, התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות. (סנהדרין לז, א)

כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו, מפיבשת רבי, יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי. (ברכות ד, א)

היה ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. (נדה לא, ב)

ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור, חלילה מזה, כי החיבור נקרא "ידיעה"... וידוע שאילו לא יהיה בדבר קדושה גדולה לא יהיו קורין לחיבור ידיעה (אגרת הקודש להרמב"ן עמ' שכג)

מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה, וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת את תפיליו, ומחזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמרה להם: כתוב בתורה, כי היא חייך ואורך ימיך. בעלי ששנה הרבה, וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם אומר לה תשובה. פעם אחת, התארח והתאכסן אצלה אליהו הנביא זכור לטוב, והיתה משיחה לו כל אותו מאורע. אמר לה בתי, בימי נידתך מהו אצלך. אמרה לו חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. אמר לה בימי ליבוניך מהו אצלך, אמרה לו אכל עמי, ושתה עמי, וישן בקירוב בשר ולא עלה על דעתו דבר אחר. אמר לה ברוך המקום שהרגו ושלא נשא פנים לתורה. שהרי התורה ציותה ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב, עד שתבוא במים. (שבת יג, א)

טהרת המשפחה

הקדמת רפואה למכה
חבר מביא חבר
התרופה הפלאית
טובל ושרץ בידו

'אחת שאלתי מאת ה

ישיבת תורת חיים אשדוד

זכות הייתה לי להשתתף במסיבת סיום מסכת שערך אחד הבחורים מישיבת "תורת חיים" באשדודייי

אמו של הבחור, שהשתתפה גם היא בסיום, ניגשה אלי במהלך החגיגה וביקשה ברכה לבנה. וכך הייתה בקשתה: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש – שבני יהיה גדול בתורה וביראת שמים".

התפעלתי עד מאד מבקשתה, שכן היא לא ביקשה עבור עצמה ברכה לבריאות ולפרנסה וגם עבור בנה היא לא ביקשה ברכה שיהיה עשיר, רופא, או עורך דין ושאר בקשות גשמיות שאנשים נוהגים לבקש, אלא כל בקשתה הייתה אחת ורוחנית – שבנה יהיה גדול בתורה.

ברכתי את האם ואת בנה במה שביקשה ולאחר מכן הוספתי ואמרתי לה: "כאשר כל שאיפת חייה של אם בישראל היא שבנה יהיה גדול בתורה וביראת שמים ולזה היא מגדלת ומחנכת אותו – מובטח לה שבעזרת ה' כך יהיה ובנה יגדל להיות תלמיד חכם". 

'אחת שאלתי מאת ה

זיווג הגון
זיווג משמים
שידוך גורר שידוך
המשקפיים שהביאו לאמונה
פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה

תשע"ז

פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה

תשס"א

פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה

תשס"ב

פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה

תשס"ג