במלאת שבע שנים לפטירת האישה הדגולה, רבת הפעלים לכל דבר שבקדושה הרבנית הצדקנית מרת מזל מדלן פינטו ע”ה רעיתו של עמוד דצלותהון דישראל, בנש”ק הרה”צ רבי משה אהרון פינטו זצוק”ל
התאספו מאות אברכים וציבור רחב מהארץ ומחו”ל, למעמד סיום הש”ס, דברי חיזוק והתעוררות במוסדות “אורות חיים ומשה” בראשותו של האדמו”ר הגה”צ רבי דוד חנניה פינטו שליט”א ובהשתתפות המרא דאתרא הגה”צ רבי חיים שמעון פינטו שליט”א, בני המשפחה, ראשי כוללים, רבנים, נכדיה הרבנים הצדיקים שליט”א לבית משפחת פינטו רבי רפאל, רבי משה, רבי יואל ורבי מיכאל פינטו.
את המעמד פתח האדמו”ר הגה”צ רבי דוד חנניה פינטו שליט”א נשיא ממלכת התורה “אורות חיים ומשה”, כשבדבריו העלה קוים על אימו דמות צנועה ופשוטה הרבנית פינטו ע”ה אשר זכתה ליטול חלק בעבודת הקודש של בעלה הגדול עמוד דצלותהון דישראל, בנש”ק הרה”צ רבי משה אהרון פינטו זצוק”ל ועמדה לימינו במסירות נפש בכל עת, בעבודת ה’ ובהפצת התורה והאמונה בקרב רבים מעם ישראל, ותמיד הרבתה לשפוך צקון לחשה בתפילותיה הזכות על הכלל ועל הפרט.
סיפר בערגה על אותם ימים כאשר היה ילד קטן עוד לפני גיל בר מצוה ובמסירות נפש ובגבורה עילאית שלחה אותו עם הרה”צ רבי משה איבגי זצ”ל בעל “חוכמת המצפון” שיכניס אותו לישיבה, יחד עם אחיו הגדול המרא דאתרא הגה”צ רבי חיים שמעון פינטו שליט”א לישיבה לאירופה לתקופה של מס’ שנים מתוך הערכתה הגדולה לתורה שרצתה שילידיה ימשיכו את השושלת המפוארה של המשפחה ע”י לימוד
התורה הק’.
בסיום דבריו בירך את כל המשתתפים שיזכו באלף המגן לברכה והצלחה בריאות ופרנסה טובה בזכות האבות הק’ זצ”ל.
המרא דאתרא הגה”צ רבי חיים שמעון פינטו שליט”א, בפתח דבריו דיבר על המעמד הנכבד והגדול של סיום הש”ס לכבוד אמא של מלכות הרבנית ע”ה והסביר בביאור נפלא מדוע תקנו לנו חכמים סדר קדיש בסיום מסכת כמו קדיש לאחר אדם שנפטר וזה בעיקר כדי לבטל את הסטרא האחרא שלא יפריע לנו בלימוד התורה.
עוד הרחיב שבגיל 10 נשלח לישיבה בקזבלנקה ולאחר הבר מצוה נשלח ל’ארמונטייר’ שבצרפת וכשאמא הרבנית הגיע אלינו, היא לא החזירה אותנו הביתה, אלא שלחה אותנו להמשך לימודנו בישיבה באנגליה.
גדלנו בעיר ‘מוגאדור’ בעיר גדולה ומודרנית שבה חיו בתקופתינו אז כ-19,000 יהודים ובנוסף גם בכפרים הסמוכים גרו שם יהודים. פלא גדול שמכל הקהל הזה בקושי נשלחנו לישיבות רק אנו או אולי עוד כמה בודדים ממש. ההורים שלנו הרב והרבנית זצ”ל שלחו אותנו לישיבה למרות שרבים אחרים שלחו את ילדיהם לבתי ספר מודרניים, היינו נוסעים לשיבה לתקופה של כששה חודשים בלי לראות את ההורים.
הייתי אצל הדודים באותה תקופה שלמדתי בישיבה והם אמרו לאימי ע”ה, למה את שולחת את בנך לישיבת “נוה שלום”?, אולי תשלחי אותו לבית ספר חילוני שיגדל ויהיה לו תפקיד, ואמא הרבנית ע”ה אמרה שהיא רוצה שילדיה יגדלו ב’מי שבירך’ וימשיכו את השושלת המפוארה של משפחת פינטו שהיא כבר קיימת ברציפות של 500 שנה, גם אמא הרבנית ע”ה באה משושלת יוחסין מפוארה והיא נכדתו לצדיק הרה”ק רבי יאשיה פינטו זצ”ל בעל ה’עין יעקב’.
בצרפת למדנו אצל רבי חיים שמואל לופייאן זצ”ל, רבי שמאי צאהן זצ”ל, רבינו גרשון ליבמן זצ”ל, רבי משה שניידר זצ”ל ועוד צדיקים שהתוות את דרכנו.
כשהחלה העליה ממרוקו, ב”ה בחורים מרוקאים נכנסו לישיבות וגדלו בתורה בזכותם של אותם הפעילים התורניים שהיו באותה תקופה והצליחו להציל רבים רבים שהתחנכו בעולמה של תורה.
הזכיר את קדושתו של אביו עמוד דצלותהון דישראל, בנש”ק הרה”צ רבי משה אהרון פינטו זצוק”ל כיצד היה פרוש כל ימיו מהבלי עולם הזה וריחוק מהחומר, ארבעים שנה לא יצא מפתח ביתו ועיניו היו מביטים רק לקרקע, כל ימיו היו בקדושה ובטהרה בעבודת ה’. היה בבחינת צדיק גוזר והקב”ה מקיים וכל זה הגיע מתוך דבקות של האבא בהקב”ה ובתורתו.
כשהיינו במרוקו בזמן ההילולא, שאלו אותו למה אתה יושב בבית, תלך לקבר של הצדיק הרה”ק רבי חיים פינטו זצוק”ל כו’ באלול ואמר מה יש שם בקבר? יש שם עצמות שהם קדושים, אבל הקירות כאן בבית ספוגים בתורה, כאן בבית זה למד ועסק בתורה הק’ הרה”ק רבי חיים פינטו זצוק”ל, ‘אבן מקיר תזעק’, אז מה יותר חשוב כתלים הספוגים בתורה או עצמות?? רק אבא זצ”ל מסוגל היה לומר כך, בבית כזה גדלנו שהוא ספוג בתורה ויראת שמים ואנו משתדלים להמשיך את הדרך בה גדלנו להמשיך ובע”ה תיוושעו כולכם בישוע ורחמים בזכות אבויצנו הקדושים לרחמים ולרצון.
לאחר אמירת הקדיש הקהל היסב לסעודת מצוה באולם שע”י המוסדות שהוכן באופן מיוחד בהפקה יוקרתית לכבודה של תורה שם נערך מעמד סיום הש”ס לכבוד הרבנית הצדקנית ע”ה.
את המשא המרכזי בסעודת המצוה נשא האדמו”ר הגה”צ רבי דוד חנניה פינטו שליט”א נשיא ממלכת התורה “אורות חיים ומשה”.
בדבריו שיבח את האברכים היקרים הממיתים עצמם בעולמה של תורה, על אשר לקחו על עצמם ללמוד בין הסדרים את מסכתות הש”ס לעילוי נשמת הרבנית ע”ה והעלה על נס את שקידתם ועמלם. כמו”כ בירך את בניו הרבנים הצדיקים שליט”א העומדים לימינו בניווט המוסדות ביד רמה ובתבונה.
לקראת סיום המעמד, כל המשתתפים עברו בסך להתברך וקיבלו מידי האדמו”ר שליט”א את ‘יין הסיומים’ שהתברך על ידו.
קללת צאצאי בית עלי
באחת השנים, בהיותי בוונצואלה שבדרום אמריקה, באה לפני אישה וביקשה ברכה. היא סיפרה שכמה מבני משפחתה נפטרו בהיותם צעירים לימים ר"ל, ובני המשפחה שנותרו בחיים חוששים עד מאד לחייהם והדבר ממלא אותם בצער ובדאגה.
למשמע דבריה שקעתי במחשבות, ולאחר רגעים ספורים שאלתי אותה: "האם אתם כהנים?"
"כן", השיבה האישה.
"אם כן ייתכן שאתם מצאצאי עלי הכהן אשר נתקללו על ידי אלקנה הנביא שימותו בעודם צעירים לימים, ואף גם שמואל הנביא התנבא על כך מאוחר יותר", אמרתי.
האישה שמעה את הדברים ופחדה מאד לגורל בני המשפחה החיים.
לפיכך נתתי בידה תיקון אותו יעשו בני משפחתה (כמובא בגמרא אודות האמוראים אביי ורבא), וברוך ה' מאז פסקה המיתה הטראגית מאותה משפחה.
מעשה זה התפרסם במהירות, והוכיח כי דברי התנ"ך הם אמת לאמיתה, ומתקיימים עד ימינו אנו.
התורה אינה עוברת בירושה
באחד הימים נתבקשתי לבוא ולשאת דברים בשעת חצות הלילה באחת הישיבות הקדושות.
כשהגעתי למקום חשתי התרגשות גדולה למראה ארבע מאות הבחורים השוקדים על תלמודם ועוסקים בתורה. אנשי הצוות של הישיבה הצביעו מתוכם על שלושה בחורים שבעבר היו רחוקים מתורה ומצוות, וכעת זכו לחזור בתשובה שלימה.
עוד אמרו אנשי הצוות שכל אחד משלושת הבחורים המדוברים הינו צאצא והמשך לאחד משלושה צדיקים, עמודי עולם אשר העם היהודי הוגה רבות בספריהם הקדושים.
צמרמורת חלפה בגופי כשראיתי אותם, זכות אבות גדולה נפלה בחלקם להיות צאצאיהם של אנשים גדולים כל כך. אולם מנגד, לימדונו חז"ל שהתורה אינה עוברת בירושה מאב לבן, אלא כל דור צריך לעמול ולהתייגע בה בעצמו כדי לזכות בה.
אמנם אדם שעמל בתורה – יש בכוחה של זכות אבות לסייע בידו, אך בחורים אלו, עד שלא שבו בתשובה – זכות אבותם לא עמדה להם כלל ולא הגנה בעדם. ואילו עתה, כששבו לתורת ה' ולאמונה בו, בודאי זכויות אבותיהם הקדושים מסייעות בידם לראות ברכה בעמלם.
הייחוס כלי לעבודת ה'
לא פעם פוגש אני יהודי עם הארץ המתפאר בהיותו צאצא לשושלת רבנים חשובה. משפחתו בעלת עבר תורני מפואר והוא בעל ייחוס רב, ומשום כך הוא בטוח כי ייחוס זה יעמוד לו לזכות בעולם הבא, כשהוא מצדו אינו משקיע כל מאמץ בעבודת ה' ועסוק בהבלי העולם הזה ובתאוותיו.
ובדידי הוה עובדא, ובא לפני יהודי כשפניו שוחקות כאילו היינו מכרים ותיקים. כשהבחין בהבעת פניי שאינני מזהה אותו, שאל בתמיהה: "כיצד יתכן שהרב אינו מכיר אותי? והרי אני בנו של צדיק פלוני, ואף סבי היה צדיק אלמוני. צדיקים אלו היו גדולים ומפורסמים ולא ייתכן שכבוד הרב אינו מכירם!"
בשומעי את דבריו השבתי לו: "שמעתי אודות אביך הצדיק, ואף הכרתי את סבך שהיה גדול בתורה. אותם אכן מכיר אני בזכות התורה שלמדו, אולם אותך איני מכיר! עליך טרם שמעתי! ואיך תתפאר בזהות אבותיך בזמן שרחוק אתה מצדקותם מרחק רב?"
תפקיד היהודי בעולם הזה הוא לעמול בעבודת ה' ולהתאמץ לקנות את התורה ואת מצוותיה. כך תעמודנה לו זכויותיו בעולם הבא ונשמתו תזכה לישב לצד נשמות אבותיו הצדיקים. ואל יסמוך רק על זכות האבות שבידו, שאינה מבטחת אותו מפני הפורענות.
אמנם שגורה על לשוננו המשאלה "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", אך מקומה של אמירה זו הוא רק כאשר ייחוס האבות מצטרף לעבודת ה' של הבנים. אולם כאשר הצאצאים מתפארים בייחוסם ללא כל חיבור רוחני לשורשיהם המפוארים – הדבר מכאיב לאבותיהם הקדושים ומבייש אותם בעולם העליון.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, יח)
"ואהבת לרעך כמוך" - רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה. (ירושלמי נדרים ט, מא)
דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור. תרגום - 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו [תמצית] כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'. (שבת לא, א)
אהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכל שכן שלא יגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וכבר בארו הפילוסופים שהחוק הראשי שהוא שורש לחכמת המידות, הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חוק כולל. רוצה לומר שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת. ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל. שאז יהיה החוק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה, ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזהו שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה.
אולם הפילוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחוק זה הוא עדין בלתי כולל, כי לפי זה יעשה הכול בסיבת תועלת עצמו. וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללת מבלי יערב עמה תועלת עצמו
ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר, שסמך על 'זה ספר תולדות אדם' שכל בני אדם קשורים כגוף אחד. וכולם נבראו בצלם אלוקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים. שהראש יאהב את היד כמו את עצמו. וכמ"ש בן עזאי (אבות) אל תהי בז לכל אדם. ואמר (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי בהיות כל אישי בני אדם כולם כאיש אחד, הגם שהשלם הוא הלב והסגולה. הנה כל ההמון הם כבשר גידין ועצמות ועור וסחוס שבגויה שמקיפים על הלב וסוככים עליו. והלב ירגיש בחסרון כל אבר ובחליו והפסדו אף במכאב העור או בדל אזן. ובזה ירצה האדם להאדם מה שירצה לעצמו כי הוא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. (מלבי"ם ויקרא ח)
שני יהודים בעלי עסקים באו לפני כדי לבקש עצה בענייני עסקיהם. האחד נראה היה כשומר תורה ומצוות, ואילו לבושו של השני הראה כי אין בו אמונה בה' ובתורתו
כשנכנסו לחדרי קמתי ממקומי, ניגשתי לסוחר שאינו מאמין בה' וחיבקתי אותו. הסוחר המופתע, התפלא לפשר מעשי ואמר לי: "כבוד הרב, אינני מאמין באלוקים"
"אף על פי כן – יהודי אתה, בנו של מלך מלכי המלכים!" השבתי לו, "וגם אם כעת אינך שומר תורה ומצוות ואינך מניח תפילין, על כל פנים אביך או סבך ודאי היו שומרי תורה ומצוות, ובעזרת ה' יתברך גם אתה או בניך תשובו לדרך הישר"
לאחר מכן התייעצו עימי השניים בענייני העסקים שבשבילם באו, ואני הענקתי ליהודי המאמין ברכה הגונה. כשראה זאת חברו – ביקש לשוחח עימי ביחידות, ואז ביקש גם הוא ברכה הגונה כמו הברכה שברכתי את ידידו
הנחתי את שתי ידי על ראשו וברכתי אותו מעומק לבי. היהודי התרגש מאד, דמעות זלגו מעיניו ובפרץ של התעוררות אמר שהוא רוצה להניח תפילין ולשמור מצוות. הדרכתי אותו כיצד לעשות זאת, כיצד להתקרב לה' יתברך וכיצד לקיים את דברי התורה ומצוותיה
פגישה זו לימדה אותי לימוד גדול – כיצד מעשה קטן של גילוי חיבה ואהבת חינם ליהודי – השפעתו מפתיעה ומרחיקת לכת, שהנה הובילה את היהודי לחזרה גמורה בתשובה.
באחד הימים בהם קיבלתי קהל בא לפני בחור שניכר היה שהשקיע מאמצים רבים בכדי לשוחח עימי: תחילה נסע דרך ארוכה עד שהגיע אלי, ובהמשך, בגלל התור הארוך של הממתינים – נאלץ הבחור לחכות זמן רב עד שהתאפשר לו להיכנס לחדרי
כיון שהבחנתי במאמציו המרובים, חשבתי לעצמי שבודאי הגיע הבחור לבקש ברכה עבור עצמו. "מן הסתם ניצב הוא בפני מציאות קשה שמניעה אותו להקדיש זמן ומאמצים כה רבים כדי לפתור אותה". אך כשסיפר לי על הבעיה שבגללה התאמץ כל כך – התברר שהוא טרח בשליחותו של חבר, והברכה שביקש כלל לא הייתה עבור עצמו, אלא עבור חברו
ברכתי את חברו כפי שביקש, והייתי בטוח שלאחר מכן ינצל הבחור את ההזדמנות ויבקש ברכת הצלחה גם עבור עצמו - עבור הבעיה הגדולה שעבורה טרח כה רבות.
אך לא! התפעלתי לגלות עד להיכן מגיעות מידותיו הנעלות ואהבת הבריות שלו: כשסיים את העניין שלשמו נשלח – קם הבחור ממקומו, הודה לי ופנה ללכת
בשלב זה הבנתי ללא ספק שכל מעשהו היה לשם שמים בלבד, בלי כוונות אישיות, וודאי ישלם לו הקב"ה על כך שכר מרובה. הוא שימש עבורי דוגמא לחוסר אנוכיות, להתמסרות והקדשה רבה למען הזולת.
המאפשר לכם לאמץ אברך להצלחה, לרפואה שלמה, או לעילוי נשמת קרוב יקר.