מאז היותי ילד קטן, כאשר כ"ק אבא זיע"א הרגיש צורך לחנך אותי, הוא היה עושה זאת על ידי שהיה סוטר לי. כך אבא היה נוהג עד שהגעתי לגיל שלושים(!) והחינוך הזה שלו משפיע עלי עד היום.
עד היום עודני מעריך ומעריץ במורא את כ"ק אבא זיע"א, אף שהוא כבר אינו בין החיים זכרו יגן עלינו אמן.
פעמים רבות שאלתי את עצמי – למה אני עדיין חש פחד ומורא מאבא? הרי אבא עבר לעולם שכולו טוב, ואילו אני נותרתי בעולם הזה מבלי שתהיה בידי אבא האפשרות להמשיך ולחנך אותי באופן שבו נהג בימי חייו?
והשבתי לעצמי –
במשך כל ימי חייו אבא חינך אותי להרגיש פחד מהקב"ה שרואה אותי ומבחין במעשי בכל רגע, וכך הוא חינך אותי גם לחוש יראה מהצדיקים ובתוכם אבותי הקדושים – שמתבוננים בי ממקום שבתם בעולם העליון ורואים את מעשי בעולם הזה. ומסיבה זו אני מפחד לעשות מעשים שאינם על פי דרך ה', שעלולים לגרום בושה לאבותי בעולם העליון.
ולמרות שחינוך הילדים בימינו שונה עד מאד מהחינוך שבו אנו חונכנו מאז שהיינו צעירים ועד שבגרנו ונהיינו לאנשים, למרות זאת אני מחנך את בני ואת בנותי באותו אופן שבו אני חונכתי, ואני מלמד אותם שעליהם לחוש כל חייהם את מאמר חז"ל – "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב, א).
\
