באחד הימים באה לפני אישה וסיפרה בצער רב שבדעתו של בנה להינשא לאישה גויה. ועוד הוסיפה ואמרה: "רבי, מה יהיה עלי אם גם הבן הזה יתבולל בין הגויים כמו שאר ילדי?"
דבריה של האישה ציערו אותי מאד ואני חשתי כאב ולחץ ממשי בלבי, לפיכך ביקשתי לצאת מעט החוצה כדי לשאוף אויר ולהירגע. בנוסף, רציתי למנוע מהאישה את הכאב שייגרם לה כשתבחין בי נאנח ומצטער על ילדיה.
לאחר שנרגעתי מעט, חזרתי לחדר ושאלתי את האישה: "מהו שמו של בנך שרוצה להינשא לנוכריה?"
האם נקבה בשמו של בנה – שם גויי מובהק.
"שם זה הוא שם של גויים" אמרתי לה "מהו השם העברי של ילדך?"
האישה נקבה בשם נוסף – גם הוא שם גויי, כמו השם הקודם.
התפלאתי מאד והוכחתי את האם: "לא די בכך שקראת לילדך בשם גויי, עוד הוספת וקראת לו בשם גויי נוסף ואת טוענת שזהו שמו היהודי?"
לדברי, ענתה לי האישה: "אבל הרב, אנו אוכלים כשר! ואנחנו עושים קידוש ביום שבת". וכדי להוכיח את דבריה הוציאה מהתיק שלה תמונה שבה כל בני המשפחה נראים סביב שולחן שבת. על השולחן דלקו נרות, השולחן עצמו היה מלא במאכלים כיד המלך ובראש השולחן ניצב אבי המשפחה וקידש על היין.
במבט שני אפשר היה לראות בקלות שבני המשפחה שעמדו מימינו ומשמאלו היו ללא כיפה לראשם, ובצד החדר דלק מכשיר הטלוויזיה, כשחלק מהמסובים מסתכלים בו ובמראות הטמאים שבו.
"ראה רבי איזו שמחה הייתה בביתנו בשבת", המשיכה האישה ואמרה.
הבטתי שוב בתמונה שבידי, מן התמונה ניתן באמת לחוש שבני המשפחה שמחים, אך הייתה זו שמחת תענוגות העולם הזה ולא שמחה שנובעת מקדושה.
מתוך רחמנות גדולה פניתי לאישה ואמרתי לה:
"האם לזאת ייקרא שמחה? הן זו שמחה של אכילה גופנית ולא שמחה של קדושת השבת! הביטי בעצמך וראי על כמה איסורים עברתם באותה שבת. עצם קיום התמונה שצולמה ביום השבת מעיד על חילול השבת שנעשה בביתכם. המכשיר הטמא פועל ומחטיא את המביטים בו, וחטאים רבים נוספים נעשו לצורך קיום הסעודה. מדוע את מתפלאת על כך שכל ילדייך התבוללו? והרי תמונה זו שבידך מוכיחה שהם חונכו על ברכי האושר הגשמי בלבד, ללא שום רוחניות.
עכשיו את רואה שהאושר הגשמי עתיד לחלוף, וכל מה שהוא משאיר אחריו זה רק הרס וחורבן. ולעומת זאת רק על השמחה הרוחנית אפשר לומר שהיא נמשכת כל החיים". כך הוכחתי אותה. לאחר שראיתי כי היא הבינה את טעות חייה, היא הפנימה את גודל אסונה ואסון משפחתה, הוספתי לחזקה ולעודדה במילות חיזוק ובהדרכה נכונה כיצד תוכל להציל את מה שיש בידיה להציל באורח חיי משפחתה.
כאשר שמירת הכשרות היא הסימן היהודי היחיד בבית, שזוהי מצוה שנוגעת לגשמיות האדם ולענייני הגוף והאוכל, אזי כאשר האדם יוצא מביתו ועומד מול זרם ההפקרות וההתבוללות – הרוחניות שלו מוטלת בסכנה גדולה.
כדי לגדל ילדים טובים ונאמנים מבית ומחוץ צריך להתנהג בתוך הבית כיהודים מאמינים בכל העניינים, ולחנך את הילדים לקיום המצוות כולן.
