באחד מימי שישי ניגש אלי יהודי ברחוב, סמוך למקום מגורי, וביקש ממני תרומה. כיון שארנקי לא היה עימי ביקשתי ממנו להמתין, ותוך זמן קצר אתן בידו סך חמש מאות שקלים.
עליתי לביתי וניגשתי מיד לארנקי, אולם לצערי הרב נוכחתי לראות שמצויים בו רק שלוש מאות שקלים. לאחר חיפוש קל בביתי מצאתי שטר נוסף בן מאה שקלים, אך עדיין היו חסרים לי להשלמת הסכום עוד מאה שקלים, ועל כן הוספתי לחפש בביתי אחר הסכום הדרוש, אולם מאמציי לא נשאו כל פרי ולא מצאתי את מבוקשי.
כשראיתי שמיציתי את כל האפשרויות ובביתי אין עוד שטרות כסף – נכנסתי למבוכה רבה, הרי נקבתי בפני היהודי בסכום של חמש מאות שקלים, ומהיכן אשלים סכום זה עבורו?
בלית ברירה ובחוסר נעימות גדולה ביקשתי מהיהודי שימתין מעט עד שאשתי תשוב מן המכולת שכן ייתכן שיש בידה סכום כסף נוסף.
נוסף על כך החלטתי להקדים את טבילתי במקווה, למרות שזהו דבר שאיני רגיל בו כלל וכלל. מזה עשרות שנים אני נוהג לטבול במקווה בערב שבת שעה אחת קודם כניסת השבת, ואילו אותו הזמן היה שש שעות קודם השבת, אולם כך עלה בדעתי באותו היום, וכך נהגתי.
מיד לאחר שטבלתי במקווה לבשתי את חליפת השבת שלי, ותוך כדי כך הכנסתי את ידי לכיס החליפה כדי לבדוק שאין מוקצה בכיס, או חפץ כלשהו שיהווה בעיה בטלטולו בשבת, כפי דברי הרמב"ם בהלכות שבת (יט, כו): "חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת".
והנה, לפליאתי הרבה חשתי לפתע בשטר כסף המונח באחד מכיסי חליפת השבת. הוצאתי את השטר מכיס החליפה וגיליתי לתדהמתי שמדובר בשטר בן מאה שקלים. לא האמנתי למראה עיני, כיצד מצאתי במפתיע את הסכום המדויק לו אני זקוק, ודווקא בחליפה של שבת?!
רגעים ספורים לאחר מכן נתתי את סכום חמש מאות השקלים בידי היהודי שביקש את תרומתי, ומיד לאחריו נכנס לביתי יהודי נוסף שבישר לי בפנים מאירות שאשתו ילדה בשעה טובה ומוצלחת תאומים, מבלי שהתעורר כל צורך בניתוח ברוך ה'.
לשמע בשורתו המשמחת עלה בזכרוני שבמוצאי שבת שעברה יהודי נרגש זה פנה אלי, נתן בידי תרומה בסך מאה שקלים וביקש שאברך את אשתו שתזכה ללידה קלה בשלום, ובלי סיבוכים.
מובן שברכתי אותו, ואחר כך מבלי לשים לב למעשי – הכנסתי את השטר לכיס חליפת השבת שלבשתי, ודבר קיומו נשכח ממני.
כשחשבתי שוב על פרטי המעשה הגעתי להכרה שבמעשה זה הייתה השגחה פרטית מופלאה. הקב"ה ידע שעתיד לבוא אלי ביום שישי יהודי שיבקש ממני תרומה, וכמו כן הקב"ה ידע שיחסר לי לצורך תרומה זו סך של מאה שקלים, ועל כן סובב משמים ששבוע קודם לכן, במוצאי שבת יהודי אחר יתרום לי את הסכום הזה שייעלם מעיני כאשר אחפש אחריו בביתי, וזאת כדי שאחליט להקדים את יציאתי למקווה ואלבש בגדי שבת.
כך, באופן מופלא אמצא את השטר שלו אני זקוק, ואתעורר למחשבה שהקב"ה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות, המנהיג את עולמו ביד רמה ומכין צידה לדרך לכל אדם אשר בוטח בו.
לאחר שהגעתי להכרה זו, השבת עברה עלי בהתרוממות נפלאה. הרגשתי שהקב"ה הוא אבא טוב שמקדים רפואה לכל בעיה, ואשרי מי שזוכה להיות השליח שלו.
