היה זה ביום שבת קודש בהיותי ילד כבן שש שנים. לאחר שהסתיימה התפילה בבית הכנסת פנו כל המתפללים לבתיהם, ואילו חברי ואני נותרנו לבדנו בבית כנסת.
אחד מחברי שביקש לעשות מעשה שובבות – ניגש בצעד בוטח לקופת הצדקה של בית הכנסת, שהכילה באותו הזמן מטבעות ספורים, וביקש לרוקן אותה. הזדעזעתי למראה מעשיו וצעקתי במלוא גרוני: "שבת היום!!!"
החבר נבהל מצעקתי, אבל לאחר שנרגע מהבהלה הראשונית החל לשכנע אותי בלשון חלקה שאצטרף אליו למעשהו הנורא, ולחש באוזני שבכסף שניקח מהקופה נוכל לקנות לעצמנו מיני מתיקה וסוכריות לרוב.
לאט לאט נמשכתי אחרי דבריו. הרעיון הקוסם שלו בדבר הממתקים מצא חן בעיני וכך התחלנו להתקרב ביחד לקופת הצדקה.
"מה אתם עושים ליד הקופה? גזל!!!" שמענו קול זועק מאחורינו. היה זה קולו של כ"ק אבא זיע"א שהבחין במעשינו מבעד לחלון ביתנו שהיה סמוך לבית הכנסת.
כל איבריי נרעדו, וכבורח מפני אש ברחתי מהמקום.
עד עצם היום הזה מהדהדת באוזני הזעקה - "גזל!!!"
צעקתו של אבא והגערה שגער בנו בעודנו רכים לימים חדרו היטב ללבי והניבו פירות עולמים. מאז אותה גערה קיים בלבי פחד תמידי מכל נדנוד של איסור גזל והדומה לו, ואני מתרחק מאיסור זה כמפני הסכנה.
