באחד מימי הקבלת קהל בא לפני יהודי אשר בעיותיו היו רבות וקשות. הוא ביקש ממני טובות גדולות, ובנוסף הפציר בי שאתפלל עליו לברכה ולהצלחה בעניינים רבים שבהם זקוק היה לישועהושאותם פירט בארוכה.
לאחר שנעניתי לבקשותיו המרובות הצעתי ליהודי להיכנס לשיעור תורה בישיבה, שיעור קצר שכל אורכו כחצי שעה. אך היהודי סרב להצעתי ולא הסכים להיכנס לשיעור, ואמר בזלזול שהשיעור אינו מעניין אותו כלל.
כששמעתי את דבריו המזלזלים הוכחתי אותו ואמרתי לו: "הרי באת אלי וסיפרת לי על כל צרותיך ובעיותיך, אחר כך ביקשת ממני בקשות רבות וברכות לכל דבר ועניין, ואני השקעתי מזמני היקר בעבורך והתפללתי עליך ללא כל תמורה. גם הקב"ה שהינו מלך מלכי המלכים גומל איתך חסדים מרובים בכל יום מבלי שידרוש על כך מאומה. ואתה מה?
אתה מסרב להקדיש לקב"ה שלושים דקות מזמנך! מהזמן שלמעשה הוא של הקב"ה והוא יכול ליטול ממך את נשמתך בכל רגע, אפילו מבלי לשאול את דעתך על כך.
כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "תן לו משלו שאתה ושלך שלו" (אבות ג, ז). וכוונתם בדבריהם שכל מה שאנו נותנים כביכול לקב"ה – הרי זה משלו, וכל כוחותינו ויכולותינו באים ממנו יתברך כדי שנעבוד אותו באהבה כל הימים.
לך בכוח זה שניתן לך במתנת חינם מהבורא והיה תמים עימו, כדי שהוא יפתח לך שערי שמים ויוסיף וייתן לך מאוצרותיו שפע בריאות, פרנסה וברכה וכל טוב כאשר ביקשת".
