באחד הימים עמדתי לצידו של יהודי שאביו היה מוטל לפניו על ערש דווי, ניצלתי את גודל השעה והתחלתי לדבר על לבו של היהודי שיחזור בתשובה
"ראה את אביך מה עלה בסופו, הנה כל ימיו לא זכה לשמור תורה ומצוות וכעת הוא שוכב על ערש דווי. אולי תרצה ברגעים אלו לעשות מעשה אשר יסייע לאביך?" כך אמרתי לו
דברי הנוקבים חלחלו ללבו של הבן, ומתוך בכייה עצומה והתעוררות גדולה הוא קיבל על עצמו לשמור כשרות ולהניח תפילין
באותם רגעים עלו בלבי מילות הפסוק "ה' בקרבי קרא עלי מועד" (איכה א, טו). כלומר, כאשר יהודי חוזר בתשובה ומקבל עליו עול מלכות שמים, מעשיו גורמים לשמחה עצומה במרומים, כמו שמחת המועד
באותו מעמד שהבן קיבל על עצמו לשמור כשרות ולהניח תפילין חשתי שבשמים קוראים עליו מועד ושמחים בהתעוררות הגדולה שלו לתשובה. ועוד הרגשתי שכיון שההתעוררות שלו נעשתה מתוך מצבו הקשה של אביו, בשמים קראו מועד גם על אביו. שהבן מזכה את האב, למרות שלא חינך אותו לילך בדרך הטוב.
