עושר

אל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ (ירמיהו ט, כב)

אל יתהלל עשיר בעשרו, זה קרח בן לוי שהיו לו שלש מאות פרדות לבנות טעונות מפתחות גנזיו, על אחת כמה וכמה שהיה עשרו נפלא וגדול מאד, ומנין היה לו כל זה, הממון שקיבץ יוסף במצרים מילא שלשה מגדלים וכל מגדל עמוק מאה אמה ורחוק מאה אמה, וכיון שמצא קרח אחד מן המגדלים נתגאה בעשרו... ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל... לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב"ה הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות, ואומר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. (אוצר המדרשים)

אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ (תהילים מט, יז-יח)

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ - אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. (אבות ד, א)

כי הרודף אחר ממון כדי להרבות הונו כל מה שהוא יותר רודפו הוא בורח ממנו. (פנים יפות ויקרא כו)

שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנינא ...מה יעשה אדם ויתעשר. אמר להן - ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו. אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר "לי הכסף ולי הזהב". מאי קמ"ל, דהא בלא הא לא סגי. (נדה ע, ב)

ואם לבו נוטה לעושר אע"פ שההצלחה מתת אלהים היא וכדכתוב לי הכסף ולי הזהב וצריך שיבקש רחמים על עצמו לזכות בכך, מ"מ יהא אף הוא משתדל בכך ומהו עיקר ההשתדלות בזה שיהא נושא ונותן באמונה. (בית הבחירה למאירי)

לאשר ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד אדם בזהב לרוב ואוצרותיו מלאים הון עתק ללא צורך בו ויאמר אדם מה הנה אוצרות זהב לאדם ללא דבר למה לא הספיק ה' לתת לו מזונותיו הצריכין ולא יהיה זה גדול מיעקב אבינו אשר שאל לחם לאכול ובגד ללבוש.

הן אמת כי מה שיחסר לאדם מכדי צורכו יש טעם בדבר ליסרו על עוונו מה שאין כן אוצרות הון למה לאיש אין לו צורך בהם, לזה הודיע הכתוב כי הסובב דבר הוא אותם שאינם ראויים לקבל חוקם לצד מעשיהם כי ה' בחסדו נותן שפע הצריך בריווח לכל איש ואיש די מחסורו והיה כי יחטא אדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מאל הכבוד החלק המגיעו לא יטלנו עליון אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר ותהיה פרנסת הלז עם אדם אחר הבא לו דרך שם פרנסתו ויתפרנס בפחיתות ובביזוי כאשר גזר הגוזר בצדק.

ויעשה ה' בדרך זה לב' מדות טובות הא' להשתלם אדם בעולם הזה פעלו הרע, והב' כדי שיזכה הנותן באמצעות נתינת צדקה וחסד לרעהו.

וזה הוא אומרו "אם כסף תלוה את עמי" פירוש אם ראית שהיה לך כסף יתר על מה שאתה צריך לעצמך שאתה מלוה לעמי - תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים שהוא העני עמך, ובזה רמז כי צריך לפתוח לו משלו. ואולי כי רמז לו גם כן שלא יתנשא ויתגדל על העני בראותו כי הוא הנותן לו. (אור החיים שמות כב)

מעשה ברבי עקיבא שיצא יום אחד לשוק למכור מרגלית אחת שהיתה לו. ראה יהודי אחד עשיר גדול והיה מתרושש בעיני אדם והיה לובש בגדים בזויים, והיה שפל רוח ביותר, ולא היה חושב את עצמו כלום, והיה מקומו בבית הכנסת עם העניים. וכשראה המרגלית ביד ר' עקיבא רצה לקנותה ממנו, ופייס מר' עקיבא שילך עמו לביתו ויתן לו דמיה. וילך עמו ר' עקיבא, והיה חושב שהיה מתלוצץ בו.

כשהגיע לביתו, יצאו עבדיו לקראתו, ויושיבוהו על כסא זהב, ויתנו מים וירחצו רגליו. ויצו לאשר על ביתו לתת לר' עקיבא דמי המרגלית. ויצו וישחקו אותה עם שש אחרות וישימו ברפואות. וכשראה ר' עקיבא כך, תמה מאד. ויצו האיש וישימו השולחן לפניהם, ויאכל ר' עקיבא, ותלמידיו עמו. וכאשר כלו לאכול, אמר לו ר' עקיבא, הואיל וחננך ה' ברוך הוא כל העושר הגדול הזה, למה תשפיל כל כך עצמך ותכין מקומך עם העניים. אמר לו בעל הבית, רבי אמר הכתוב "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר", והממון כלה ואבד ואינו עומד, לפיכך אני רואה שהישיבה עם העניים שהיא טובה לי עד מאד, כדי שלא תגבה נפשי וכדי שלא אתגאה בעושר שחנן אותי ה' ברוך הוא. ועוד שמתחלה קודם שכנסתי אלו הנכסים היה מקומי עם העניים, ועתה אשמרנו, שאם אתדלדל וארד מנכסי, לא ישתנה מקומי בשביל עניותי, ואני מקיים מצות שלמה ע"ה שאמר, אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח. ועוד שאני חושב שכל היהודים הם שוים ביצירה, וה' ב"ה מואס בגסי הרוח. (מנורת המאור פ"ד - ענוה עמוד 149)