בתחילת חודש אלול תשמ"ה שהיתי במרוקו עם כל בני משפחתי לרגל שמחת בר המצווה לבנו של הרב מרדכי כנפו שליט"א, בעל הבית שלי במרוקו
באותו הזמן היה כ"ק אבא חולה מאד וללא הכרה, וכל יום שעבר הביא עימו התדרדרות נוספת במצבו
רבי מרדכי כנפו היה חסיד גדול של אבא וכל אותה העת חשש שמא אבא יסתלק מן העולם בסמוך לשמחת בר המצווה של בנו עמרם נ"י, ואמר שאם אבא ייפטר בשבוע שבו אמור לחול מועד הבר מצווה – ייתכן שהוא יבטל את האירוע המשמח בשל האבל שיחוש על פטירתו של כ"ק אבא זיע"א
שמחת בר המצווה נועדה להתקיים בליל ה' באלול וההכנות לאירוע היו רבות. מכל ערי מרוקו, מצרפת, מאנגליה ואף מארץ ישראל הגיעו אנשים להשתתף בשמחה ולחלוק כבוד לרבי מרדכי כנפו אשר שמעו יצא כאחד מיחידי סגולה שבדור, יהודי המלא באמונה טהורה ונאמן ללא גבולות למשפחת פינטו המעטירה
גם אני ובני משפחתי השתתפנו בשמחה שנערכה באולם גדול בקזבלנקה שבמרוקו, וכלל לא ידעתי שבאותו היום מצבו הבריאותי של אבא החמיר עוד יותר, עד כדי כך שהוא אושפז בבהילות בבית החולים
כשהגעתי לאולם עלה בלבי פתאום שאולי לא כדאי שאכנס לאולם השמחה, ורבי מרדכי כנפו היקר הבין ללבי והכין בעבורי שולחן גדול בחוץ, אליו נהרו אנשים רבים כדי לשתות עימי "לחיים
בזמן הסעודה פניתי לגביר היקר, אוהב צדקה וחסד האדון שלמה לסרי הי"ו שישב לצידי, ושאלתי אותו האם הוא מוכן לנסוע עימי למחרת היום השכם בבוקר לעיר אסווירא, כדי להשתטח על קברו של זקני הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א. מר לסרי השיב מיד בחיוב, ואמר שהוא כבר הולך להכין את רכבו לנסיעה, כדי שנוכל לצאת לדרך השכם בבוקר
באמצע הסעודה ניגשה אלי אשתו של מר חיים כנפו הי"ו, אחיו של רבי מרדכי וביקשה ממני ברכה. בין דבריה היא התעניינה אודות מצבו של אבא, ואני, שלא כהרגלי, לא עניתי תשובה ברורה ואמרתי לה שאיני יודע מה מצבו כעת
באותן שנים לא היתה התקשורת בין המדינות קלה כמו היום ועל כן לא היה באפשרותי להתעדכן ברציפות במצבו של אבי
בינתיים שב מר לסרי והודיע שרכבו מוכן לנסיעה ואף בני ביתו מכינים עבורנו צידה לדרך שאותה ניקח עימנו לאסווירא
אינני יודע מדוע, אולם לפתע פשטה בי תחושה לא טובה בקשר למצבו של אבא זיע"א, ועל כן אמרתי למר לסרי: "איני בטוח שאסע עימך מחר לאסווירא כיון שיש לי הרגשה לא טובה בקשר לאבא הצדיק. על כן נקבע שתבוא אלי מחר בשעה 5:00 לפנות בוקר, אם הכל יהיה בסדר – אסע עימך, ואם לא – תיסע אתה לבדך, או שניסע יחד בעזרת ה' בהזדמנות אחרת
בשעה 22:00 עזבתי את אולם השמחה ושבתי לאכסניה שלי
בהגיעי לאכסניה הזמנתי אלי את הרב אליהו דהאן שליט"א, אשר היה באותם ימים אחד מתלמידי במרוקו, וביקשתי ממנו שיישאר לצידי כל הלילה ויאמר פרקי תהילים עד שאדון לסרי יגיע לקרוא לי לנסוע לאסווירא, ואילו אני פרסתי סדין לבן על הארץ ופניתי לישון עליו
בשעה 4:00 לפנות בוקר נשמעו לפתע דפיקות על דלת האכסניה
אשתי ואני קמנו מיד ופנינו לפתוח את הדלת, ולתדהמתנו הרבה ראינו את בעל השמחה רבי מרדכי כנפו בכבודו ובעצמו, ניצב בפתח האכסניה. הזמנתי אותו להיכנס פנימה תוך ברכות מזל טוב חמות, וכיון שידעתי שהחגיגות במרוקו מסתיימות בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה, שאלתי אותו האם רק כעת נסתיימה החגיגה, והוא השיב בחיוב.
אחר כך רבי מרדכי נכנס למטבח, שם הוא הבחין בסדין הלבן הפרוס על הארץ, כשלצידו יושב הרב אליהו דהאן ואומר תהילים
לפתע הבזיקה במוחי ההבנה שרבי מרדכי לא הגיע סתם כך לבקרני בשעה לא שגרתית זו של הלילה, ועל כן פניתי אליו ושאלתי אותו: "לא ייתכן שבעל החגיגה, במקום ללכת הביתה לנוח אחרי השמחה הגדולה, יבוא אלי בשעה מאוחרת זו ללא סיבה. האם באת להודיע לי שאבי הצדיק נפטר
רב מרדכי נבהל והשיב לי מיד: "חס ושלום! לא באתי אליך כדי לבשר לך בשורות רעות
אך אני לא הרפיתי ממנו ואמרתי לו: "כבר מתחילת סעודת המצוה לבי אמר לי לעזוב את האולם, וכן לא השבתי דברים ברורים לגיסתך כאשר שאלה אותי לשלומו של אבא, וגם לאדון לסרי אמרתי לפתע שאיני חושב כי אסע עימו הבוקר לאסווירא
"מלבד זאת לבי לא נתן לי לישון על המיטה אלא על הארץ, ובנוסף, איני יודע מדוע ביקשתי מהרב דהאן לומר תהילים לידי במשך כל הלילה. מצירוף הדברים הגדול הזה אני מבקש כעת לדעת את האמת – האם כ"ק אבא הלך לעולמו? אם כך הדבר – עלי להתכונן מיד לנסיעה לארץ ישראל מבלי לאבד זמן יקר
רבי מרדכי כנפו השפיל את עיניו ואמר בקול חלוש: "כן. כשנכנסנו הביתה מאולם השמחות הגיעו אלינו החדשות הרעות מארץ ישראל שאביך הצדיק נסתלק לבית עולמו הערב בשעה 21:00, ברוך דיין האמת
כך נודע לי על פטירתו של אבי הצדיק זיע"א, וכששחזרתי את הקורות עימי מצאתי שבדיוק בשעה שבה אבא נפטר השבתי לגב' כנפו שאינני יודע מהו מצבו, שכן משמים לא רצו שאטעה ואומר דבר שקר שמצבו של אבא יציב, בשעה שכבר לא היה עמנו
כמו כן חשתי סייעתא דשמיא מופלאה בכך שלא שהיתי בזמן הפטירה בתוך אולם השמחה וכן בכך שחזרתי בי מרצוני לנסוע לאסווירא ובנוסף ישנתי על הארץ כמנהג האבלים.
