באחד הימים סיפרתי ליהודי חשוב מעשה נפלא ששמעתי. חשבתי שהמעשה הנפלא שגרם לי להתרגשות גדולה יגרום גם לו להתרגשות ולהתפעלות, אולם להפתעתי הרבה היהודי לא התרגש ממנו כלל.
נדהמתי מאד. כיצד ייתכן שיהודי זה נותר אדיש ולא ניכר עליו ולו סימן קל של התלהבות לאחר ששמע ממני סיפור כה מרגש? כיצד זה לא פעל עליו המעשה כשם שפעל עלי, ולא הותיר בו כל רושם?
זמן מה לאחר מכן נודע לי שסיפור זה ששמעתי וסיפרתי אותו הלאה – לא היה אמיתי והדברים לא היו נכונים. ואז הבנתי מדוע הסיפור לא הרשים את אותו יהודי כלל.
מעשה זה לימדני מוסר גדול, שכאשר מספרים סיפור שכולו אמת – אזי השומע מושפע מסיפור המעשה ובכוח הסיפור להשאיר בו רושם של קדושה. לא כן הדבר כאשר הסיפור בדוי ואינו אמת, אין בכוחו של סיפור כזה לפעול לטובה על נפש השומע אותו, ואינו משפיע עליו לטובה אף לא במעט.
