באחת השנים שהיתי במקום מסוים בו עמד לרשותי חדר פרטי לצרכי האישיים. בעודי יושב בחדרי – שמעתי מבעד לדלת הסגורה קולות של שני בני אדם אשר שוחחו עלי, ובתוך שיחתם דיברו דברים רבים בגנותי.
כיון שלא רציתי לביישם נשארתי בחדרי ולא יצאתי ממנו וגם לא פתחתי את הדלת. אולם כדי שיפסיקו לחטוא בעוון לשון הרע חשבתי לגרום להם להבין שאדם נוסף נמצא בסביבתם, וכשיבינו שיש אדם נוסף בחדר הפנימי והם אינם יחידים במקום, ייתכן ויעלה בדעתם שאולי הוא שומע אותם – ואז ודאי יחדלו מלשוחח על אחרים. לפיכך הזזתי חפצים מפה לשם והשתדלתי להשמיע מעט רעש.
דקות מעטות לאחר מכן נכנס אחד האנשים אל חדרי, וכך יכולתי לצאת מהחדר שלא בהפתעה, ומבלי שיתביישו המדברים בגנותי. בצאתי, ברכתי את האדם השני לשלום ושאלתי לשלומו. אותו אדם השיב לי בידידות והראה לי פנים שוחקות, על אף שרגעים ספורים קודם לכן שמעתי אותו מדבר בגנותי.
"האם אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו.
"בודאי", השיב היהודי.
"הקשב אם כן לדבריך האחרונים אשר דיברת עלי", ביקשתי ממנו. ולאחר מכן הוכחתי אותו על מידת האמת החסרה אצלו. שהרי כיצד ייתכן הדבר שהוא אוהב אותי, ובו בזמן הוא מדבר עלי דיבורים רעים.
מידת האמת נלמדת מיעקב אבינו שנזהר מאד לבל יוציא דבר שאינו נכון מפיו, וכשקרא לעשיו אחיו בשם "אדון" הוא התכוון לכך, וקרא לו כך בפניו ושלא בפניו. כמו כן השבטים ששנאו את יוסף – לא נהגו עימו ברמייה, שבפניו יחייכו אליו ומאחורי גבו ירצו להורגו, אלא כתוב שלא יכלו לדבר לו לשלום, וזאת בפניו ושלא בפניו.
כך על כל יהודי ללמוד ממידת האמת שנצטיינו בה אבותינו הקדושים, כל יהודי מחויב לדאוג שפיו וליבו יהיו שווים תמיד, ולא יאמר בפיו דבר אחד, ובליבו יחשוב אחרת, כי בכך הוא משקר את עצמו ואת זולתו.
