יהודי יקר בשם מר כהן הי"ו המתגורר בניו יורק שבארצות הברית, חלה ל"ע במחלה האיומה.
כאשר ערכתי קבלת קהל במקום בא לפני מר כהן וסיפר לי בייאוש רב שהמחלה התפשטה בכל גופו והרופאים כבר לא נותנים לו שום סיכוי להחלים ממנה. עוד הוסיף מר כהן ואמר שבתו עתידה להתחתן בתוך שלושה חודשים, וכיון שהוא אינו מעוניין להשבית ולקלקל את שמחת החתונה, הוא מבקש שאתפלל עליו שהקב"ה יאריך ימיו למשך שלושה חודשים נוספים, עד לאחר חתונת בתו.
ברכתי את מר כהן שזכות אבותי הקדושים זיע"א תגן בעדו, ובעזרתו יתברך יזכה לחיות עוד שלושה חודשים כפי בקשתו.
כעבור שלושה חודשים בהיותי בניו יורק פעם נוספת, בא לפני מר כהן.
לא זיהיתי את פניו כלל, כיון שמראהו השתפר מאד לטובה, והוא אמר לי שברוך ה' נתקבלה תפילתי בזכות אבותי והוא זכה להשתתף בחתונת בתו ועל כך הוא מודה לקב"ה בכל יום ויום. אך הוסיף עוד וביקש שאתפלל עליו שהקב"ה יאריך ימיו בשנה נוספת כדי שיזכה לראות את בתו מביאה פרי בטן לעולם.
למשמע דבריו אמרתי לו שכיון שהוא מוקיר טובה לקב"ה ומכיר במתנת החיים שהקב"ה העניק לו למשך שלושה חודשים שזה כנגד כל תחזיות הרופאים, והוא מודה לה' על כך – בודאי יחוס עליו הקב"ה וברחמיו הגדולים יזכהו לראות בשמחת הולדת צאצא לבתו.
כעבור שנה הגיע אלי מר כהן הי"ו פעם נוספת ואמר שהקב"ה לא חסך חסדו מעימו, והוא זכה לראות בהולדת נכדו. ועתה הוא מבקש שאתפלל עבורו לעוד שלושה חודשים של חיים, כיון שבתו השנייה בגרה גם היא והיא עתידה להינשא בעוד שלושה חודשים.
מיד ברכתי אותו בכך, ואמרתי לו שאמונתו התמימה בה' והכרת הטוב שהוא חש על החיים הפלאיים שניתנים לו חדשים לבקרים, יעמדו לו גם הפעם ויזכה להשתתף בנישואי בתו השנייה.
בחסדי שמים הרבים זכה אותו יהודי לרקוד ולשמוח בחתונת בתו השנייה, ולמרות שכבר שנים הוא נושא בגופו את המחלה האיומה על גרורותיה, באופן קטלני ביותר, ברוך ה' הוא ממשיך לחיות ולהתקיים.
גם הרופאים שרואים אותו ממשיך לחיות ולהתקיים מודים בפה מלא שרק אמונתו החזקה בה' והתקווה שלו לחיים, הן המעמידות אותו על רגליו, היות ועל פי דרך הטבע היה צריך לסיים את חייו כבר זמן רב קודם לכן.
