באחד מביקורי בלונדון שבאנגליה בא לפני אדם הרחוק מקיום תורה ומצוות, והזכיר לי ששנה קודם לכן הוא ביקש ממני ברכה לזרע של קיימא. ברוך ה' הברכה התקיימה והוא זכה לבן זכר, ועל כן הוא בא להודות לי על כך.
"וכי חושב אתה שהתודה מגיעה לי?" שאלתי אותו לאחר ששמעתי ממנו על הולדת בנו.
"כן", השיב היהודי.
אך אני לא ויתרתי: "חשוב טוב, האם באמת נראה לך שהכרת הטוב מצידך מגיעה לי? וכי אני פקדתי אותך בבן?"
סוף סוף הבין היהודי למה כוונתי בדברי ואמר: "אתה צודק, אבל בכל אופן אתה התפללת עלי!"
"ולמי התפללתי?" שאלתי מיד.
"לקב"ה", ענה היהודי.
"אם כן, איפה הקב"ה נמצא אצלך? איך אתה מודה לו על המתנה הנפלאה שהעניק לך?" שאלתי.
"חשבתי לתרום תרומה נכבדה לנצרכים", ענה היהודי. אבל אני לא הנחתי לו: "ומה תיתן לקב"ה?"
היהודי חשב, ולבסוף שאל בתמימות: "מה אפשר לתת לקב"ה? וכי הוא זקוק לכסף?"
"לא", השבתי מיד, "הקב"ה אינו זקוק לכסף, לקב"ה מודים על ידי קיום התורה והמצוות, הנחת תפילין, שמירת שבת ועוד".
היהודי שמע את הדברים, ומיד קרא ואמר: "אבל אינני שומר תורה ומצוות!"
לרגע נפל לבי בקרבי, אולם מיד אמרתי לו: "למרות שאינך שומר תורה ומצוות, דע לך שהקב"ה הוא שנתן לך את בנך, ורק לו עליך להודות".
אותה שעה הייתה עת רצון ולבו של היהודי נפתח לדברי האמת ששמע ממני. האמת הנצחית נכנסה וחלחלה אליו פנימה, עד שהוא קיבל על עצמו לשוב בתשובה שלימה.
