אדון ד. ע"ה היה בחייו אדם מוכר בכל צרפת, ולאחר שנפטר לבית עולמו ברור היה לכל שאלפי אנשים ישתתפו בהלווייתו וילכו אחר מיטתו. גם תלמידי היקר ר' גבריאל אלבז הי"ו ששמע על פטירתו של מר ד., ביקש ללוות אותו למנוחת עולמים, וטרח להגיע ביחד עם כמה מתלמידיו לבית העלמין בו הנפטר היה אמור להיקבר.
להפתעתם המרובה גילו ר' גבריאל אלבז ותלמידיו שבית העלמין ריק מאדם. וכשהבחינו בקבוצת אנשים המלווים את בת משפחתם הנפטרת לקברה, הם פנו אליהם מיד ושאלו האם הלווייתו של אדון ד. התקיימה כבר. אנשי הקבוצה השיבו בשלילה, ואמרו שככל הידוע להם הלווייתו אמורה להגיע לבית העלמין בעוד כשעה.
כשר' גבריאל אלבז שמע זאת, הוא הרהר לעצמו שאם הקב"ה זימן אותו לבית העלמין שעה קודם זמן הלוויה, בדיוק בזמן שהלווייתה של אישה אחרת נערכת במקום – בטח הקב"ה מבקש ממנו שיצטרף להלווייתה של אישה זו שהובאה למנוחות ממקום נידח בצרפת.
וממחשבה למעשה – ר' גבריאל הצטרף להלוויית הנפטרת ביחד עם תלמידיו.
בצרפת לדאבון הלב, ישנו חוק שקובע שהקברנים הגויים הם אלו שמורידים את הגופה לתוך הקבר. חוק זה מנוגד בתכלית להלכות הקבורה היהודית, וכדי לשנות אותו יש להילחם בעוז ולעמוד על זכויות הקבורה היהודית שנפגמת ממהלך שכזה.
כשהגיעו למקום הקבר, ר' גבריאל אלבז ותלמידיו הבחינו שהקברנים הגויים עדיין לא הגיעו למקום כדי להוריד את גופת הנפטרת לתוך הקבר, ולכן החליטו לעשות זאת בעצמם, וכך עשו.
ברגע שסיימו לקבור את האישה כדת וכדין הופיעו הקברנים הגויים במקום, אולם האישה כבר זכתה לקבורה יהודית מושלמת.
שעה לאחר מכן הגיע לבית העלמין הנפטר אדון ד. ע"ה, אולם למרות כל אלפי האנשים שליוו אותו למנוחות – גופו הונח בקבר על ידי הקברנים הגויים, והוא לא זכה למה שזכתה אותה אישה פשוטה שנטמנה כהלכה על ידי אנשים יהודים.
כשהרהר ר' גבריאל בדבר, הוא הגיע למסקנה שבודאי יש לאותה נפטרת שנקברה שעה קלה קודם לכן – זכות עצומה ממצוה שעשתה, זכות שעמדה לה להיקבר באופן פלאי כל כך בקבורה יהודית כדת וכדין, ושבקבורתה יתעסקו רק יהודים.
