תלמידי היקר ר' מיכאל בן שושן הי"ו סיפר לי שביום שבת קודש כאשר יצא ביחד עם בנו הקטן מבנין הישיבה בדרכו לביתו, נשבה לפתע רוח חזקה והעיפה את הכיפה מראשו. בלית ברירה הוא הניח את ידו על הראש והתחיל לרוץ אחרי הכיפה שהרוח העיפה מצד לצד.
לבסוף, כאשר ראה שהכיפה נעצרה מתחת למכונית שחנתה בצד הדרך, התכופף ר' מיכאל וניסה בכל כוחו להוציא את הכיפה מתחת למכונית, מבלי להתחשב בחליפת השבת שמתלכלכת. שהרי איך יוכל להמשיך ללכת לביתו ללא כיפה?
במסירות הנפש שלו למצוה, ר' מיכאל הראה לבנו שלא מוותרים על הכיפה אפילו שהיא עפה ברוח, ולא הולכים לשום מקום ללא כיפה! שכן הכיפה היא סמל ליראת שמים, כפי שאמרו חכמינו זכרונם לברכה "כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא" (שבת קנו, ב). פירוש – כסה ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמים.
כשר' מיכאל התכופף מתחת למכונית כדי להרים את כיפתו, הוא גילה לתדהמתו כיפה אחרת שאינה שלו, כיפה כחולה שעליה הסמל של מוסדותינו הקדושים. הוא התפלא על כך מאד, שהרי הכיפה שלו לא נראתה כך, וכי נעשה כאן מעשה ניסים שהכיפה שלו השתנתה? גם הבן שלו שהתכופף לראות היכן הכיפה של אביו נבהל למראה הכיפה השונה שהיתה מונחת מתחת למכונית.
ר' מיכאל התכופף שוב כדי לראות אולי כיפתו תקועה עדיין תחת המכונית ואילו כיפה זו היא כיפה אחרת שמצא? ובאמת, הכיפה שלו הייתה תקועה תחת אחד מגלגלי המכונית. ר' מיכאל הרים אותה מיד וגילה לשמחתו את שמו הרשום עליה.
מיד הניח את הכיפה על ראשו וכל הדרך הוא ובנו דיברו על הפלא שעיניהם ראו.
כשסיפר לי את סיפורו המדהים, אמרתי לו: "סוד הכיפה שמצאת שהיה עליה סמל המוסדות שלנו הוא שהרוח העיפה אותה מראשו של אדם אחר, כפי שהעיפה את הכיפה שלך מראשך. אולם ההבדל ביניכם הוא שאותו אדם ויתר על הכיפה שלו ולא דאג לרוץ אחריה עד שימצא אותה, ומן הסתם המשיך בדרכו ללא כיפה. ואילו עתה רדפת אחרי כיפתך במסירות נפש עד שהשגת אותה בחזרה.
ומשמים גלגלו זכות על ידי זכאי. שכיון שראו את מסירות הנפש שלך שלא ללכת בגילוי ראש, דאגו שתגלה את הכיפה הנוספת כדי לרמוז לך שמעשיך רצויים לפני ה'".
לאחר מכן המשכתי ושאלתי: "האם שמחת למצוא את הכיפה הנושאת את סמל מוסדות התורה שלנו?"
ור' מיכאל השיב: "מאז שחזרתי בתשובה, לא שמחתי כמו בזמן שמצאתי את הכיפה הזו!"
"אם כך" אמרתי לו, "כיון שקיימת את המצוה במסירות נפש – זכית למתנת שמים להיות שמח בשבת קודש, כדי לחזק אותך בעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל: "ששכר מצוה מצוה" (אבות ד, ב). כלומר, מי שמתאוה תאווה רוחנית למצוות, מן השמים מזמנים לידו מצוות רוחניות נוספות שבהן יתעלה ויבוא לידי שמחה של מצוה".
