באחד הימים, בעת שקיבלתי קהל בא לפני רַאבַּיי ליברלי אשר השקפת עולמו מנוגדת לגמרי להשקפת עולמי כרב אורתודוכסי, וביקש את ברכתי בזכות אבותי
ידעתי שאותו רַאבַּיי משפיל את עצמו כאשר הוא מבקש את ברכתי על ענייניו, וזאת בשל הסתירה הגדולה שבין השקפות עולמנו השונות. ולפיכך התפעלתי מאד מהענווה שניכרה בו מעצם הדבר שהוא הגיע אלי
"הרב, בנוסף לברכה שאני מבקש מהרב, כבר זמן רב חברי דוחק בי ומנסה לשכנע אותי להיפגש איתך כדי שנדון יחד בנושאי היהדות. והנה הגעתי אליך היום גם במטרה ללבן איתך עניינים אלו". כך אמר הראביי
לצערי הרב, באותה שעה לא יכולתי להאריך עימו בדברים משום שמאחורי הדלת היה תור ארוך של אנשים שחיכו להיכנס לקבל עצה וברכה, ועל כן נאלצתי לקצר בדברים, ומן השמים שמו בפי את המילים הנכונות אשר פעלו את פעולתן על ראביי זה
ציטטתי בפניו את הפסוק הפותח את חומש שמות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (שמות א, א). אינני יודע מדוע אך חזרתי והדגשתי באוזניו דווקא את המילים "את יעקב", ושבתי עליהן בקול רם כמה וכמה פעמים, עד שלפתע הבחנתי שפניו של אותו ראביי מחווירות, ונראה שעוד רגע קל הוא קורס תחתיו.
"מהיכן אתה יודע שחברי יעקב הוא זה ששלח אותי אליך?" שאל אותי הראביי בקול חלש.
"איני יודע זאת כלל, אלא מה' היה הדבר שהשמעתי באוזניך את הפסוק הזה. משמים ראו שהתעלית מעל עצמך והגעת לרב אורתודוכסי שנוגד את השקפותיך במטרה לרדת יחד לחקר שורשי היהדות – וכיון שכך שמו בפי את המילים הנכונות שתעוררנה אותך, תזעזענה את לבך ולבסוף תגרומנה לך לשוב בתשובה
כך עניתי לראביי הליברלי
זכות הרצון הפנימי של הראביי להגיע לשורש האמת היא זו שהביאה אותו אלי וגרמה לי לצטט באוזניו את הפסוק המתאים שזעזע אותו וגרם לו להתעורר בו מדרכו ומהשקפותיו המוטעות.
