מוסר

מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ (משלי ג, יא)

הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד, יג)

וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׁנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי (משלי ה, יא-יב)

יש לדקדק למה לא די שיאמר ונהמת באחריתך, ואמרת איך שנאתי מוסר וגו'. ומה טעם יש בהוספה זו של ככלות בשרך ושארך.

ויש לומר על פי משל לאיש עני מדוכא שלא היה לו מלבוש לכסות גופו, ולווה כסף בריבית וקנה בגד ולבשו. ולא היה לו לשלם לא ההלוואה ולא הריבית, מובן שהחוב היה גדל והולך, ואחרי עבור כמה שנים בלה הבגד ושוב נשאר בלא מלבוש והקור גדול וכו'. והנה נשאר קרח מכאן ומכאן, חוב גדול בעד המלבוש, וגם במלבוש כבר כלה ואין.

זהו מה שאמר הכתוב "ונהמת באחריתך" כשתבוא ממנו כל מיני הנאות עוה"ז כבר נרקב בקבר ואיננו, והחובות עבורו גדלו ועצמו. אז תנהם כנהמת ים, ותאמר "איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי", ועכשיו עלי לשלם כל החובות. (לב אליהו ח"ג עמוד שסד)

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר (משלי ו, כג)

תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים. (רש"י)

המוסר הוא בהכרח, והתוכחה היא ע"י וכוח השכל. אולם המוסר שבספר זה הוא יראת ה' כמ"ש יראת ה' מוסר חכמה ... ועל ידי יראת ה' יתוכח אח"כ בראיות השכל ויקבל חקי החכמה מצד השכל וילך בדרך חיים. (מלבי"ם)

דברי מוסר נותנים לאדם החיים שהוא אריכת ימים, שהוא מסולק מן המיתה על ידי מוסר... ואמר כי על ידי מצוה ותורה אור יגיע בה אל הטובה הוא האור הצפון לצדיקים, כי נר מאיר המצוה, ויותר מזה התורה שהיא טוב לגמרי, כי התורה היא אור ואריכת ימים שהוא הנצחיות על ידי המוסר, שמסלק את האדם מן המיתה על ידי תוכחת מוסר. (מהר"ל דרך חיים הקדמה)

ודברי מוסר הנזכרים בתלמוד וכל שאר דברי מוסר, והוא ההנהגה הישרה והיפה על הבריות, ויש להם אשר אם לא ילך בהם הוא חטא ועוון גדול, וצריך להיות נזהר בהם, ולכך נקראו דברי מוסר שמייסרים את האדם שלא ילך בדרך רע. (מהר"ל נתיב דרך ארץ פ"א)

אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין (משלי טו, לא)

אוזן שומעת, אוזן אשר תשמע התוכחה המביאה חיים סופה תהיה כרוך אחר החכמה ותלין בקרב חכמים לשמוע דבר חכמה. (מצודות דוד)

כך צריך ללמוד מוסר כל האדם על כל כוחותיו, עם כל רגשותיו, האדם כמות שהוא צריך ללמוד מוסר. הוא מתחיל ללמוד מוסר בשובה ונחת, בקול ערב ובעיון עמוק, הוא שומע את כל מלה היוצאת מפיו, מתבונן בה ומרגישה. ועל ידי העיון ביחד עם הנגון הנעים המעורר יתעוררו הכוחות ויבא כל האדם לידי התלהבות פנימית לבבית, כי בהתענין היטב בדבריהם הקדושים, ונוסף לזה בנגון המתאים לזה, מוכרח הוא שימצא האדם הנלבב ענין או מאמר המושך את לבבו ומעורר את נפשו ורוחו, ואז יתעלה כל האדם, כל מהותו האדם עם כל אשר בו ילמד, ועם כל כוחותיו יחד יתעלה יתרומם ויתלהב. (שעורי דעת ח"ג עמוד קג)