באחת מנסיעותי במטוס הבחנתי ביהודי שישב בסמוך אלי וענד לצווארו סמל גדול של מגן דוד. בשעת הארוחה אכל היהודי ממנות הטריפה שמחולקות במטוס, ואף שתה יין נסך בתאווה גדולה
כיון שאותו יהודי ישב בחברת אנשים רבים שבאו עימו – לא שוחחתי איתו כלל, אולם פניתי לדיילת בקול רם ושאלתי אותה האם יש במטוס אוכל כשר בעבור כל הנוסעים היהודים
לצערי הרב הדיילת ענתה לי שאין אוכל כשר עבור כל היהודים, כיון שהם לא הזמינו אוכל כזה. וגם האוכל שהוזמן עבורי – נשכח בטרמינל, ולא אוכל לקבלו. לשמע תשובתה קראתי בקול גדול שאין זה הוגן ששוכחים להביא אוכל כשר למי שהזמין אוכל כזה, ובמיוחד כאשר מדובר בנוסע מהמחלקה הראשונה
כל זאת עשיתי כדי שאותו יהודי ישמע שאני מתלונן על כך שאין אוכל כשר במטוס, ואולי ייזכר ביהדותו ובכך שגם עליו לשמור על כשרות האוכל הבא אל פיו. אולם היהודי רק צחק מדברי והמשיך לאכול עם חבריו מהמנות הלא כשרות
בהמשך הטיסה שארכה שעות רבות ביקשתי מאותו יהודי גפרור כדי להצית סיגריה. היה זה לפני שנים רבות, בימים שבהם עדיין הייתי מעשן והעישון במטוס היה מותר. היהודי פתח עימי בדברים ושאל להיכן אני נוסע והאם נסיעתי למטרת נופש. השבתי לו שאני נוסע לבקר בקהילה יהודית קטנה שבה חיים קומץ יהודים ששומרים בקנאות על יהדותם, ומנסים בכל כוחם ויכולתם לשמור תורה ומצוות, ונסיעתי אליהם היא למטרת חיזוק ולא לנופש
אגב כך המשכתי לדבר עימו על היהדות ועל הכשרות תוך כדי שאני מסביר לו עד כמה יהודי צריך לשמור את נפשו מלטמא אותה במאכלות אסורות, ואף סיפרתי לו על מסירות נפשם של יהודים רבים ששמרו על עצמם לבל יטמאו את גופם במאכלים משוקצים ובשתיית יין נסך, שכן אלו מטמטמים את מוחו ואת לבו של האדם, ועל ידי כך האדם מתרחק מהקב"ה מבלי לחוש בדבר
"אני מאמין בקב"ה ובצדיקים למרות שאיני אוכל כשר" טען לעומתי היהודי במטוס, והמשיך: "בכל בוקר אני מניח תפילין ובביתי אני מקפיד גם על כשרות, אך מחוץ לביתי – אינני מקפיד בדבר". כך אמר
הצטערתי לשמוע את הטעות שבדבריו והסברתי לו שוב שאין כל אפשרות להאמין בקב"ה מבלי לשמור תורה ומצוות, שכן זוהי אמונה מזויפת
לא ניתן להידבק בה' במצות התפילין כשהמוח והלב פגומים ממאכלות אסורות. ואין ערך לשמירת הכשרות בבית, כאשר בחוץ אוכלים מכל הבא ליד
לאחר ששוחחנו כשעתיים שאל אותי האיש מהיכן אני, ואני השבתי לו שאני מהעיר ליאון שבצרפת.
"האם אתה מכיר איזה רב בליאון בשם הרב פינטו? אבי הולך אליו הרבה". כך אמר האיש, ואני השבתי לו בתמימות: "באמת? מעניין, אני דווקא מכיר את הרב פינטו הזה והוא יושב לצידך ומשוחח איתך כבר שעתיים תמימות
אותו יהודי היה נבוך לגמרי, והוא התנצל על כך שאכל לצידי אוכל לא כשר, ואמר שמעתה הוא ישתדל לאכול רק אוכל כשר
הוכחתי אותו שוב על אמונתו שהיא רק מן השפה ולחוץ, אחד בפה ואחד בלב. שהרי רק כאשר נודעה לו זהותי התורנית הוא הצהיר בפניי שישתדל לאכול כשר, ואם לא היה יודע שאני רב בישראל – היה ממשיך להכניס לפיו מאכלי טריפה ללא היסוס
כדי להגיע לאמונה שלימה בה', בראש ובראשונה צריך לחדול מאכילת המאכלים המשוקצים שחוצצים בינינו לבין בוראנו, וכך נזכה בסייעתא דשמיא להידבק בה' ללא כל הפרעה.
