וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ (קהלת יא, י)
כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם. (נדרים כב, א)
המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, הולך ועובד. (שבת קה, ב)
בשלשה דברים אדם ניכר, בכוסו, ובכיסו ובכעסו. (עירובין סה, א)
ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. (פסחים סו, ב)
ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינוניות, אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר... וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס, ואפילו על דבר שראוי עליו. (רמב"ם דעות ב, ג)
הכעס צריך לבערו לגמרי - כגבור המנצח אויבו, אבל התאוות צריך רק להכניע לעבודת ה' כלוכד העיר. (הגר"א משלי טז, לב)
אם אף רק פעם אחת בחייו בא בכעס כבר אין לו ולא יהיה לו כל אור וזוהר מחכמה... אם כן ודאי כי אלה אשר אינם מושלים ביצרם לא חכמה להם, ולא ידעו פשוט להורות ולייעץ על דבר אמת... (רבינו ירוחם ממיר דעת תורה שמות יתרו קעב)
בשעה שאדם כועס אל יסתכל אדם בו, כי עם ראיית עינים מלאך רע עומד וממהר לנקום על צערו, ועוד קשה לשכחה שמשכח תלמודו... (ספר חסידים תתשכו)
ולכן כל מי שכועס ידוע כי אז יאבד דעתו ושכלו, ואז הוא ממש כבהמה אין זה בצלם... כי אמנם בכל העבירות עבירה גוררת עבירה, אבל כל עבירה גוררת עבירה אחרת ממנה, מה שאינו כן מי שכועס, הוא כמשוגע, ועלול לכל החטאים שבעולם, וזה שאמרו כל מיני גיהנם שולטין בו. והקב"ה אוהב את האדם שיהיה כפי כוונת הבריאה, שברא אדם בצלם, וכמי שכועס הוא מאבד דעתו והוא כבהמה, לכן אוהב הקב"ה מי שאינו כועס... (כוכבי אור ח"א לה).
