את עוונותי אני מזכיר למען ילמדו מכך הרבים והלוואי שאזכה וכעסי הישן יכופר לי
מעשה היה עימי ובאחת השנים אדם מסוים עשה לי עוול נורא ועורר בתוכי כעס גדול עליו, הוא גרם לי לצרות רבות והאשים אותי בהאשמות שווא שבינן לבין המציאות לא היה כל קשר שהוא. קשה היה לי לשאת את הסבל הזה מצידו ובלבי חשבתי: 'דוד, אתה צריך להגן על עצמך! עַנֵּה לו! אֱמוֹר לו שהוא גורם לך עוול ועוד ייתן על כך את הדין.
אולם בעוונותי הרבים, הייתי פזיז ולא שמעתי לעצתו של אבא, והריב ביני לבין אותו אדם הלך ותפח ונמשך ארבע שנים
לבסוף, כאשר נמאסה עלי המחלוקת, וכשהבנתי שלעולם לא יהיה למריבה סוף אם לא אסיים אותה בעצמי – החלטתי לסיים את הסכסוך בינינו ופניתי לביתו של יריבי
דפקתי על דלת ביתו, וכשהאיש פתח בפניי את הדלת אמרתי לו מיד שפניי לשלום והסברתי לו שבאתי להתפייס עימו
לפנים משורת הדין אמרתי לו שאני מכיר בכך שאני האשם במריבה, והתנצלתי בפניו על כך שגרמתי לו רעה. כל זאת למרות שהוא זה שגרם לי לעוול הנורא במשך כל אותן השנים
כשאותו אדם שמע את דברי ההתנצלות שלי – הוא היה המום ומיהר להודות במעשיו: "לא נכון, אני האשם במריבה, אני התחלתי את כל העניין" כך אמר והוסיף עוד כהנה וכהנה
יודע אני שאם הייתי כובש את כעסי ארבע שנים קודם לכן, כעצתו של אבא זיע"א, הייתי מונע מעצמי את כל עוגמת הנפש והסבל שהיו מנת חלקי מהמריבה הקשה, ואולי אותו אדם היה בא כבר אז לבקש את סליחתי
כל ניסיון בחייו של האדם הוא כמו גל בים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עימו זה לכופף את הראש ולעבור אותו. כשם שלא כדאי לנסות להילחם בגלי הים השוצפים, כך לא כדאי לנסות להילחם בניסיונות החיים, משום שלרוב הדבר חסר סיכוי
כ"ק אבא זיע"א ששמע על הדבר, הורה לי למחול על כבודי, לשתוק ולא לומר לאותו אדם דבר, כך הוא יירגע מעצמו והכל יבוא על מקומו בשלום
כך היה גם בניסיון שעברתי עם אותו אדם. כיום יודע אני שהיה עלי להרכין את ראשי עם פרוץ המריבה מבלי להעז פניי כנגדו, וכך הייתי עובר את ניסיון הכעס בשלום ובלי פגע.
