מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, לב)
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג)
רוצה לומר הכבוד ראוי אל החכמים העוסקים בתורה
וכל זה כי הכבוד מתייחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים עד שאמרה תורה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן . (מהר"ל נתיבות עולם תורה יא
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי "גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה שנאמר 'פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו', 'למד' לא נאמר, אלא 'יצק', מלמד שגדולה שמושה יותר מלימודה". (ברכות ז, ב)
כל המארח תלמיד חכם בביתו ומאכילהו ומשקהו כאלו הקריב תמידים. (ברכות י, ב)
דע כי גם דבר זה חכמה עמוקה, וזה כי קרבן תמיד הוא כבוד השם יתברך ביותר מפני שהוא תמיד ואינו בזמן מיוחד כאשר הם שאר הקרבנות, ולכך המכבד את התלמיד חכם כאשר הוא מכניס אותו בביתו ומהנהו ומכבדו בשביל התורה, שאין דבר שיש לו מעלה תמידית כמו התורה שרק התורה יש לה מעלה זאת שהיא תמידית לפי שכתוב והגית בו יומם ולילה, והנה המכבד תלמיד הכם שיש לו מעלה התמידית היא התורה כאלו הקריב תמידים שבזה מכבד השם יתברך תמיד וזה נכון ואמת. (מהר"ל שם)
תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין - חכמה נתוספת בהם, שנאמר "בישישים חכמה וארך ימים תבונה". ועמי הארץ, כל זמן שמזקינין - טפשות נתוספת בהן, שנאמר "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח". (שבת קנב, א)
מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר "הודע את ירושלים את תועבותיה", אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים – צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. (מגילה כה, ב)
מה שכעס רבי אליעזר על אותו שהפטיר בהודע את ירושלים אף על גב דהוה עביד כרבנן, לפי שבמקומו של רבי אליעזר היה לו ליזהר לשאול את פיו במה יפטיר, ומי שאינו חולק כבוד לחכמים פסול יש בו, ולפיכך בדקו אחריו ונמצא בו כן. (ריטב"א שם)
אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה. (מכות כב, ב)
מעשה באדם אחד שהיה בספינה עם סוחרים הרבה והיו אומרים לו. היכן פרקמטיא שלך, אמר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו כל הספינה ולא מצאו כלום, התחילו שוחקים עליו, נפלו לסטים עליהם בים, שללו ונטלו כל מה שהיה בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה ולא היה להם לחם לאכול ובגד ללבוש, מה עשה אותו חכם נכנס לבית המדרש נהגו בו כבוד וגדולי העיר מלוין אותו, כשראו הסוחרים כך באו אצלו ופייסו אותו, בבקשה ממך עשה עמנו חסד ולמד עלינו זכות לפני בני העיר כדי שנתפרנס ונחיה ולא נמות, שכבר ראית מה שאבדנו בספינה. אמר להם והלא אמרתי לכם שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיים. ועוד כל העושה פרקמטיא לא כל שעה הוא משתכר, וכשהוא משתכר פעמים שהוא עומד בידו ופעמים שאינו עומד בידו, אבל התורה עומדת לעד בעולם הזה ובעולם הבא, הוי אומר "כי לקח טוב נתתי לכם". (רבינו בחיי שמות כה
בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם ואין שם תורה נקרא עליו רק אדם שיודע תורה, ודבר זה אינו רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה. ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך, כי החכמים הם עצם התורה גם כן. (מהר"ל שם)
