מספר פעמים בימי חיי זכיתי לחוות באופן מרגש במיוחד את החוויה הנשגבת של ראיית פני צדיק וקדוש
הפעם הראשונה הייתה בשנות בחרותי, בהיותי בישיבה בארמונטייר שבצרפת, כאשר הגאון הצדיק רבי אברהם יפאהן זצוק"ל, חתנו של הסבא מנוברהדוק מחבר ספר "מדרגת האדם", הגיע לבקר בבית המדרש
הציפייה לחזות בזיו פניו הייתה גדולה וההתרגשות הייתה רבה. וכשהצדיק נכנס אל בין כותלי בית המדרש מראהו היה כמלאך אלוקים
הפעם השנייה הייתה כאשר הייתי כבן עשרים והלכתי יחד עם אחי לקיים מצות ניחום אבלים בביתו של הבבא סאלי הקדוש זיע"א, שם הבחנתי בו כשצעד ליטול את ידיו, וכשהבחין באדם ששוחח עם אשה, הבבא סאלי הקפיד עליו מאד ואמר לו שאסור להרבות בדיבורים עם האישה
הפעם השלישית בה ראיתי פניו של צדיק הייתה כשבגרתי, ובהיותי כבן ארבעים הלכתי יחד עם הגאון רבי חיים וואלקין שליט"א לביתו של רבן של כל בני הגולה מרן הרב שך זצוק"ל, כדי ליטול ממנו עצה ולזכות לחזות בהוד זיו הדרת פניו הטהורות
בכל הפעמים בהן הבטתי בפני הצדיקים חוויתי חוויה מיוחדת. מצד אחד חשתי התפעלות עצומה מקדושת הצדיקים, ומצד שני כשראיתי את גודל מעלתם – ירד ערך עצמי בעיני, וחשתי קטן ונחות
אולם מעלה גדולה יש בכך שהאדם ירגיש את עצמו בעל דרגה נמוכה ובעל חסרונות, שמתוך שאיפתו להשיג את מעלת הצדיקים הוא יזכה לעשות חיל בעבודת ה' ויעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה.
