באחת השנים שמעתי סיפור מופלא אודות סבי הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א. וממנו למדתי מוסר גדול עד כמה יש להיזהר בכבודן של הבריות
תלמידי ר' פינחס אביטן הי"ו סיפר לי שכאשר סבתו ע"ה הייתה צעירה לימים, באחד ההריונות היא נתאוותה לאכול לשון בהמה מטוגנת
בני המשפחה בימים ההם היו עניים מרודים, ורק פעם אחת בשנה זכו שיעלה על שולחנם בשר. כאשר הסבתא נתאוותה פתאום ללשון בשר – לא היו בידי בעלה האמצעים הדרושים כדי למלא אחר רצונה ולהשיג לה לשון בקר
לפתע נשמע קול קורא מרחוק – "למי אבדה לשון בהמה שיש בה סימני כשרות?" היה זה קולו של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א, שהודיע על המציאה שמצא
כיון שאיש לא בא לדרוש את לשון הבהמה, הכריז הצדיק שמעתה הלשון הפקר
רגעים ספורים חלפו מההכרזה ולמרבה פליאתם של בני המשפחה, הופיע הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א בפתח ביתם והעניק להם את הלשון במתנה. כך התגשמה משאלתה של הסבתא באותם הימים
עד כאן היה סיפורו של תלמידי ר' פינחס אביטן
בואו וראו עד היכן הגיעה גדולת הצדיק שראה ברוח הקודש שישנה משפחה בעיר שבה האישה ההרה מתאווה לאכול לשון של בקר ואין לבעלה יכולת להביא לה את הדבר, ולפיכך ביקש הצדיק למלא את חסרונם
לאחר שעלה במחשבתו של הצדיק לתת לבני המשפחה את נתח הבשר היקר, הוא בחר להעניק להם אותו בדרך של כבוד, כאילו מצא מציאה שהפכה להפקר, וכך בני המשפחה העניים לא התביישו כלל במתנה שהצדיק הביא להם
באותו אופן עלינו לנהוג בבואנו לתת צדקה לעניים – יש להקפיד מאד שהנתינה לא תבייש אותם ושלא יחושו חלילה מושפלים ומבוזים שהם נזקקים לידי מתנת בשר ודם.
