רבי יוחנן בן זכאי אומר, הקב"ה חס על כבודן של בריות, שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם [הגנב] חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה. (מכילתא משפטים פרשה יב)
גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. (ברכות יט, ב)
מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו, מותר להוציאו לכרמלית, גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, שהוא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ואם היה להם מקום אחר לצאת בו אין מוציאין אותו, אלא מניחין אותו במקומו ויוצאין הם. (רמב"ם שבת כו, כג)
הרואה כלאים של תורה על חבירו, אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד, ואפילו היה רבו שלמדו חכמה, שאין כבוד הבריות דוחה איסור של לא תעשה המפורש בתורה, ולמה נדחה בהשב אבדה, מפני שהוא לאו של ממון, ולמה נדחה בטומאת מת, הואיל ופרט הכתוב ולאחותו, אבל מטמא הוא למת מצוה. אבל דבר שאיסורו מדבריהם, הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום. (רמב"ם כלאים י, כט)
בחיינו אנו רואים, כי מי שהוא יותר נכבד מכבד הוא יותר את אחרים, ואיננו חושש פן ימעט כבודו הוא בכבדו את חברו. רואים אנו לפעמים כשמתאספים לאספה ובאמצע האספה נכנסים פנים חדשות, מי קם מכסאו ומוסרו לאורח הבא, הנכבד ביותר, עדין הנפש, הוא מרגיש כי האורח החדש נמצא באיזו מבוכה בהכנסו באמצע האספה וכל המקומות מיושבים, וקשה לו ללכת ולבקש כסא לישב עליו... אבל הפשוט ביותר והגס לא יקום ולא יזע, חס הוא על כבודו שלא יפחת בפנותו מקומו לנכנס... (שעורי דעת ח"ג שעור א מלוכה)
הילד משתעשע בצעצועיו, תיבה שבורה נעשית ספינה, והוא עצמו הקברניט, ובשעה שהוא עסוק בזה, הרי הדמיון בעיניו כמציאות... המבוגר כבר עזב משחקים כאלה, אך כמה מן הדמיון יש במה שהוא שואף אליו, הרי אדם רוצה בכבוד, גם מי אשר ברור לו שאינו רודף אחרי כבוד, מכל מקום נהנה הוא, אם אנשי סביבתו מכירים את ערכו, ומצטער אם חשיבותו בעיניהם היא פחותה ממה שראוי לו לפי דעתו. (מכתב מאליהו ח"א המשל והנמשל)
