יהודי יקר בא לפני ובישר לי שנתגלתה בגופו המחלה האיומה ה' ירחם, ולנוכח מצבו הרופאים ממליצים על טיפול קשה וממושך שיארך כשישה חודשים.
שאלתי את היהודי האם הוא מקפיד על מצות נטילת ידיים כהלכה, והוא השיב בשלילה. לפיכך הוריתי לו להקפיד יותר בנטילת ידיו, משום שרוח הטומאה שנמצאת על הידיים מזיקה לאדם. היהודי קיבל את דברי והתחזק מאד במצוה זו.
כעבור תקופה שב אלי היהודי ובשמחה רבה בישר לי שברוך ה' המחלה עזבה את גופו במידה ניכרת, ורופאיו בישרו לו שכבר אין כל צורך בטיפול הממושך שעליו המליצו לו מתחילה, כיון שהמחלה נעלמת מאליה.
לעיתים אנו חושבים שהמצוות הנעשות באופן יומיומי – הן פשוטות וחסרות ערך, ולעומתן המצוות הנדירות – שכרן עצום ורב. אולם טעות גדולה קיימת באופן חשיבה זה. דווקא ההתרגשות והדקדוק במצוות "שאדם דש בעקביו", מצוות שנעשות על ידו כל יום באופן שגרתי – דווקא בכוחן לחולל פלאים, שכן זכותן רבה לאין שיעור.
