בזמן שהותי במיאמי שבארצות הברית אצל אדון בן חמו הי"ו, בנו של רבי עמרם בן חמו ע"ה, ערכתי כהרגלי קבלת קהל ובמהלכה ארע המעשה הבא.
בעל ואישה באו לפני. האישה פתחה בדברים והזכירה לי ששנה קודם לכן ברכתי אותם שיזכו לבן זכר, ובאמת ברוך ה' הם נפקדו וזכו לבן. כעת הם זכו להיפקד בשנית ועל כן היא ובעלה באו להודות לי על הברכות שהענקתי להם, וכאות הוקרה ברצונם להעניק לי בקבוק וויסקי מכובד.
למראה הבקבוק נזכרתי בכך שאני זקוק למשקה זה לכבוד שבת, ואף קודם לכן ביקשתי מהמלווה שלי שבדרכנו לשדה התעופה הוא יזכיר לי שעלינו לקנות בקבוק וויסקי לכבוד שבת, והנה משמים נשלח אלי הבקבוק ללא צורך בטרחה יתירה. הודיתי לבני הזוג על מתנתם, ומסיבה שאינה ברורה הוספתי ואמרתי להם: "הנה אתם שבים לפריז מקום מגוריכם, קחו איתכם את הבקבוק ותביאו לי אותו שוב כשאגיע לפריז".
האישה ובעלה התפלאו מאד לשמוע את דברי אולם עשו כרצוני, ובלבם חשבו: 'נהיה שלוחי מצוה לרבי דוד, שהרי הבקבוק הוא חפץ של מצוה לכבוד שבת קודש'. כך עלו על המטוס בדרכם לפריז, והאישה אמרה לבעלה: "בזכות שליחות המצוה תהיה לנו בעזרת ה' טיסה מוצלחת".
לאחר שעתיים של נסיעה ארעה תקלה במהלך הטיסה. המטוס שבו בני הזוג נסעו איבד לפתע גובה וכמעט שצנח על הארץ.
כתוצאה מהטלטלה נוסעים רבים נפגעו, חלקם אף איבדו את ההכרה מחוסר חמצן, ופחד גדול תקף את כולם.
בני הזוג שהיו אצלי זכרו את הבקבוק שנמצא בידם למשמרת, ונשארו רגועים ושלווים, כיון שאמרו: "שלוחי מצוה אינם ניזוקים".
לאחר מספר רגעים מתוחים בהם המטוס התנדנד, הצליח הטייס לתפוס שליטה על המטוס ולייצב אותו, ועלה שוב לגובה השמים. כך בחסדי ה' הגיעו בני הזוג למחוז חפצם לחיים טובים ולשלום.
למחרת, בהיותי בשדה התעופה בדרכי לפריז, הוריתי למלווי שיקנה בקבוק וויסקי לכבוד שבת, ובלבי חשבתי: 'מדוע סירבתי אתמול לקבל את הבקבוק מבני הזוג שהיו אצלי? הרי הבקבוק שנשאר בידיהם יגיע אלי רק בשבוע הבא?'
