בהיותי ילד רך בשנים הייתי שובב גדול. באחד מלילות שבת כתוצאה ממעשה שובבות מסוכן שעשיתי – נפלתי לתוך ארובת בית הכנסת של הצדיק רבי דוד בן חזן זיע"א, החברותא הנודע של זקני הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זיע"א.
ברגע האחרון לפני שנפלתי לארץ, נתפסתי בזכוכית כלשהי בארובה והחזקתי בה בכוח רב לבל אפול אל תחתית הארובה. זמן רב הייתי תלוי באופן זה כשבכל רגע הרגשתי איך כוחותי הולכים ועוזבים אותי והבנתי שאני עומד ליפול לארץ מגובה רב.
באותן שעות קשות וגורליות ישב כ"ק אבא זיע"א ולמד תורה מבלי שידע כלל על הסכנה העצומה בה הייתי מצוי, ומן השמים קיבלו באהבה את לימודו הטהור והעניקו לי חיים. לאחר זמן רב בו הייתי תלוי באופן זה הגיע מישהו לחלץ אותי וכך יצאתי מהעניין לחיים ולשלום.
לאחר שנים, כשבגרתי ועמדתי על דעתי חשבתי לעסוק בענייני מסחר ולקיים בעצמי את הנאמר "בזיעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יט).
כששמע כ"ק אבא זיע"א על רצוני לצאת להתפרנס מעסקי חולין הוא אמר לי שאיני מתאים למסחר, ולא אראה ברכה והצלחה בעולם העסקים.
"האם נולדתי חסר מזל?" שאלתי את אבא, "האם בכל אשר אפנה, ואין זה משנה אם בענייני מסחר או להבדיל בעסק התורה – בכל דבר אכשל?"
ואבא השיב לי: "לא, לא כך אמרתי. אתה מלא וגדוש במזל, אבל תוכל למצוא אותו רק בעסק התורה".
כשביקשתי לדעת מנין אבא יודע את הדבר, הזכיר לי אבא את מעשה הארובה שארע כשהייתי ילד, ואמר שאם לא היו מייעדים אותי משמים להגות בתורה במהלך חיי – לא הייתי זוכה להינצל בזכותה של התורה, והעובדה שזכות התורה שאבא למד באותן שעות עמדה להצלתי, מוכיחה כאלף עדים שנועדתי לגדול ולהגות בתורה.
ובאמת, ממרחק של שנים אני מתבונן ורואה שדבריו של אבא התגשמו במלואם, למרות שניסיתי תחילה את מזלי בעולם העסקים ועשיתי שם כמיטב יכולתי – פעם אחר פעם הפסדתי את כספי, כאילו רמזו לי מן השמים שאין מקומי בעולם המסחר.
באותם ימים כאשר ניסיתי לעסוק במסחר, עליתי לקברו של סבי הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו, ושם התעוררתי לחשוב האם סבא זיע"א גאה בי שאני משושלת משפחתו או שמא הוא מתבייש בעיסוקי? שאלתי את עצמי האם זה נאה שנכדו של אדם צדיק ומלומד בניסים כסבי זיע"א יעסוק בענייני שעה במקום להשקיע עצמו בתורה שהיא נצח נצחים?
באותה העת כשעלו בראשי מחשבות אלו, החלטתי באופן סופי שבכדי למנוע מסבי זיע"א בושה בעולם העליון – עלי לשנות את דרכי, לעזוב את כל ענייני המסחר ובמקום זאת להשקיע את עצמי בעסק התורה, כי טובה תורה מכל סחורה.
