כָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ (דברים כז, ג)
למען אשר תבא אל הארץ. למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ - נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה, כן פירש הרמב"ן ז"ל. ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ. ואפשר לפרש: למען אשר תבא אל הארץ, למען אשר תוכל לבא, כלומר מה שאני מצוה לך לכתוב עליהן כל התורה למען שיהיה לך כח לבא אל הארץ כי כח התורה יכרית האויבים אשר בארץ וינחילנה לנו. (רבינו בחיי דברים כ"ז)
וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם (שמואל א ג, יד)
אמר רבא בזבח ובמנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים.
רבה ואביי מדבית עלי קאתו [היו מבית עלי], רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם... לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו. (ראש השנה יח)
כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיהו לג, כה)
ולא שיהיו שמים וארץ נבראים בגלל האדם חלילה, שאין השלם נברא בגלל הפחות אבל שהם גם כן מכוונים לעצמם, ותכליתם גם כן לעבוד את השם ולשבחו, כאמרו "השמים מספרים כבוד אל". ואף כשתרצה לסלק בקשת התכלית לגמרי ולהגיע הכל למאמר 'כן רצה השם' - תוכל לפרש שרמז הנה על כלל העם הנבחר לבד שעמידתו וסיבת קיומו הוא זכות התורה. (בית הבחירה למאירי מסכת אבות פרק א)
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר (משלי פרק ו, כג)
דרש רבי מנחם ברבי יוסי... תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. לומר לך, מה נר אינו מגין אלא לפי שעה, אף מצוה כן. ומה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואמר "בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" זו מיתה, "והקיצות היא תשיחך" זה לעולם הבא.
משל למהלך בדרך באישון לילה ואפילה, ומתירא מן הקוצים, ומן הברקנים, ומן הפחתים, ומן הלסטים, ומן חיה רעה, ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך. נזדמנה לו אבוקה [של אור], נצול מן הקוצים ומן הברקנים [ומן הפחתים]. ועדיין הוא מתיירא מחיה רעה, ומלסטים. כיון שעלה עמוד השחר, נצול מחיה רעה ומלסטים. ועדיין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך, כיון שהגיע לפרשת דרכים נצול מכולם. (סוטה כא ב)
וביאור ענין זה, כי המצוה תקרא "נר", מפני שהנר האור שלו נתלה בגוף השמן והפתילה, ומפני כך אינו אור גמור. וכן המצוה נתלה במעשה האדם שעשה על ידי גופו, ואין המצוה דבר נבדל לגמרי בשביל זה. אבל התורה שאינה נתלה בגוף, והוא שכל נבדל בלבד, לכך תקרא התורה "אור", כי הוא הוא נבדל לגמרי, אינו נתלה בגשם. וידוע שכל דבר שהוא בגוף הוא בזמן, וכל דבר שאינו בגוף אינו תחת הזמן. ולכך אמר שהמצוה לפי שעה, דהוא הזמן, שהוא אלהי הוא נתלה בגוף, כמו האור שהוא בנר הנתלה בגוף, שהוא השמן והפתילה, והוא לזמן. אבל התורה היא מיוחדת לאור, שאין אור גשמי, שאין בו דבר ממש. וכך התורה היא שכל נבדל, ולפיכך התורה מגינה לעולם, שהרי הדבר הנבדל מן הגשמי אינו נתלה בזמן. (מהר"ל - תפארת ישראל פרק יד)
מפני מה חביבין דברי תורה לפני הקב"ה מכל מה שברא בעולם, מפני שמכריעין ישראל לכף זכות ומחנכין אותם למצוות ומביאין אותם לחיי העולם הבא.
משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיה למלך עבד זקן בתוך ביתו שהוא מלמד את בניו דברים נאים ומעשים טובים, ובכל יום ויום שהיה מכניסן לפני המלך - היה מניח את הכל והיה מחבב את העבד הזקן. אמר המלך אלולא עבד זקן זה שבתוך ביתי שהוא מלמד את בני מה תהא עלי, כך דברי תורה מפני שמכריעין את ישראל לכף זכות ומביאין אותם לחיי העוה"ב, לפיכך חביבין על הקב"ה. (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תלז)
