באחת הפעמים בהן התארחתי אצל ר' משה גופס הי"ו בביתו שבמקסיקו, הוא נהג בי כהרגלו במנהג הכנסת אורחים ביד נדיבה. הוא טרח בשבילי במסירות נפש ממש שלא על מנת לקבל פרס והשתדל במשך כל התקופה הארוכה בה שהיתי אצלו לגרום לי לקורת רוח מרובה.
לפיכך קודם שעזבתי את ביתו ביקשתי להעניק לו מתנה נאה על האירוח הנפלא שזכיתי לו בביתו, אולם לא ידעתי כלל מה אוכל לתת לו, כיון שכל מתנה שאתן – תהיה כאין וכאפס לעומת הטובה הגדולה שהוא גמל עימי. על כן נשאתי תפילה לבורא עולם ואמרתי: 'ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שתתן בי עצה טובה לדעת במה אכיר טובה למארחי'.
הקב"ה שמע לתפילתי ובלילה בא אלי בחלום כ"ק אבא זיע"א ואמר לי: "ישנה טובה גדולה שאתה יכול לעשות עם בעל הבית שלך, בתו חלתה במחלת מעיים וקיים צורך דחוף לקחת אותה לבית החולים ולנתח אותה, אולם אביה עדיין אינו יודע כלל על מחלתה. לך ספר לו על המחלה וכך תציל את חייה".
בבוקר, כשהתעוררתי משנתי נזכרתי בחלום, אולם חששתי לספר לר' גופס את הדברים שחלמתי שמא 'חלומות שווא ידברו' ואולי אין בהם כלום, ולכן שמרתי את דבר החלום בלבי ולא סיפרתי למארחי כלום.
בהמשך היום התקיימה בביתו של ר' גופס ועידת רבנים, במהלכה הרגשתי לפתע בחוזקה שאני חייב לספר לו את דבר החלום ומיד, הבנתי פתאום שאם יתברר שבתו באמת חולה, ואני ידעתי מהמחלה ולא סיפרתי לו על כך – הדבר לא יכופר לי וכל חיי לא אסלח לעצמי שיכולתי להציל את בתו ולא עשיתי זאת.
עוד הבנתי שגם אם לבסוף יתברר שהבת אינה חולה – לא יקרה דבר, ולא ייגרם שום נזק מכך שאביה לקח אותה לבית החולים לבדיקות.
קראתי לבעל הבית, ר' משה גופס ואמרתי לו: "קח את בתך עכשיו מיד לבית החולים, שכן כך חלמתי הלילה". ופרטתי באוזניו את דברי אבי בחלום הלילה.
ר' גופס, שהבחין ברצינות שבקולי מיהר עם בתו לבית החולים, וכעבור שעה התקשר אלי ואמר: "רבי דוד, החלום שחלמת אמת!!! אם לא הייתי מביא את בתי כעת לבית החולים – סכנה גדולה הייתה נשקפת לחייה! הרופאים הכניסו אותה מיד לחדר הניתוח, וברגעים אלו הם מנסים להציל את חייה".
בחסדי שמים כבר למחרת היום התעוררה הילדה, ואביה הודה לי נרגשות: "כבוד הרב, הצלת את חייה של בתי. וזוהי המתנה הטובה ביותר שיכולת להעניק לי".
