המכתב המרגש הבא הגיע אל משרדינו בצרפת, וכך כתב בעל המכתב:
"הפעם הראשונה בה הכרתי את רבי דוד חנניה פינטו שליט"א הייתה כאשר התקבלתי אצלו כדי לבקש ברכה, לאחר שחלפה עלי שנה קשה בה סבלתי ממספר בעיות רפואיות אשר טרם נמצאו להן דרכי רפואה.
נכנסתי אל כבוד הרב ללא שעלה בדעתי מה יאמר לי הרב, וסיפרתי לו על מצבי.
הרב הפסיק אותי מדיבורי ושאל אותי שאלות שונות, ואחר כך הבטיח שאראה שיפור ניכר בפרנסה וכמו כן אראה שיפור בשלום הבית שלי.
שמחתי מאד לשמוע את ברכותיו בתחומים אלו, אולם כאמור הסיבה שבאתי אליו היו המחלות השונות שתקפו את גופי, ועל כן המשכתי עוד לספר לו על הצינטור שעברתי, ועל הסיבוכים שנגרמו מהצינטור הזה.
אך הרב שוב הפסיק אותי מסיפוריי והחל לשאול אותי על כפות רגליי.
הייתי המום! אחת המחלות מהן סבלתי קשות הייתה מחלה במערכת העצבים שגרמה לי לבעיות נוירולוגיות ברגליי בכלל, ובכפות רגליי בפרט, ואיך אם כן ידע על כך הרב?!
התחלתי לפרט באוזני הרב על מצב רגליי ועל המחלה הזו שסבלתי ממנה רבות, כשלפתע עצר אותי הרב ושאל: "מיהו יעקב?"
לא היה לי מושג למי הרב מתכוון בשאלתו, ולכן עניתי לו שאיני יודע במה מדובר.
לאחר מכן חזרנו לשוחח על מחלותיי השונות, והפעם הורה לי הרב שעלי להוריד את כמות הסוכר באוכל ולהיזהר מצריכת כולסטרול.
גם כאן הופתעתי מדברי הרב, שהתאימו באופן מדויק לדברי הרופאים שאמרו לי לאחרונה שעלי להתחיל לעקוב אחרי אחוזי הסוכר בדם.
כך המשכנו בשיחתנו, כשבמשך כל זמן השיחה הרב היה נראה מודאג, וחזר ואמר לי כמה וכמה פעמים שנס גדול נעשה לי, כי חודשים ספורים לפני כן ריחפה מעל ראשי גזירת מוות ביום השבת, וזכיתי להינצל ממנה בזכות מצוה שקיימתי.
כשניסיתי לברר באיזו מצוה מדובר הרב אמר שהוא אינו יודע, אבל הוא בטוח שהמצוה שקיימתי היא זו שהצילה את חיי.
כמו כן התפלאתי לשמוע מהרב שהוא יודע שמחלתי התחילה להכאיב לי ביום שבת בשעות אחר הצהריים – דבר שהיה מדויק להפליא!
בסיום שיחתנו הורה לי הרב להמשיך לקיים מצוות ולהרבות בשעות לימוד התורה וברך אותי בברכת רפואה שלימה.
לאחר כל זאת חזרתי הביתה נרגש, סיפרתי לאשתי תחי' על כל מהלך השיחה וגם מסרתי לה את הוראת הרב שליט"א שעלינו להמשיך לקיים מצוות ועלי להוסיף שעות בלימוד התורה הקדושה.
אולם פרט אחד מכל השיחה המעניינת הטריד אותי ולא נתן לי מנוחה: לא הצלחתי לגלות מיהו יעקב שעליו שאל אותי הרב. כך התהלכתי במשך היום כולו תפוס בהרהורים ותוהה ביני לבין עצמי: מיהו יעקב?
באמצע הלילה התעוררתי פתאום. אהה! נזכרתי ביעקב ובפנים שלו!
בשבת בה חליתי בפעם הראשונה השתתפנו אשתי ואני בסמינריון שנערך מיום רביעי עד יום ראשון. ביום חמישי, הכרתי משתתף אחר אשר כמוני חבש כיפה לראשו, הצגתי את עצמי בפניו ושאלתי אותו מה בדעתו לעשות בסעודות השבת.
היהודי, שהזדהה בשם "יעקב", אמר שהיה בכוונתו ללכת לקנות לעצמו אוכל כשר עבור סעודות שבת המלכה. מיד אמרתי לו שאין כל צורך בדבר שכן הוא מוזמן לאכול יחד איתנו, היות והאוכל שהבאנו רב הוא ובודאי יספיק לכולנו בשפע רב. יעקב נענה להזמנתי אך הוסיף ואמר שיביא עימו מה שיוכל.
שבת נפלאה ומהנה עברה על כולנו, ומאז נמשכת ידידותי רבת הימים עם יעקב יקר זה.
לאחר שנזכרתי בכל פרטי המעשה שבתי לרבי דוד חנניה פינטו שליט"א, וסיפרתי לו על יעקב ועל פגישתנו בסמינריון.
פני הרב אורו, והוא פסק מיד שמצות הכנסת אורחים שנהגתי ביעקב היא שהצילה את חיי ממוות באותה שבת. עוד הרחיב הרב והסביר לי ברגש רב אודות חשיבות מצוה זו, ועד כמה איננו מודעים מספיק לכוחן העצום של פעולות חסד פשוטות אלו.
לאחר מכן הפציר בי הרב שאפרסם אודות כוח מצוה זו, ושב וחיזק אותי באמונתי ואיחל לי רפואה שלימה וכל טוב סלה".
