עם ר' מרדכי כנפו בהילולא במרוקו (הוא מסומן עם חץ במרכז)
הרב מרדכי כנפו הי"ו, בעל הבית שלי במרוקו הינו יהודי מכניס אורחים אשר בכל פעם שבה אני מתארח אצלו הוא נוהג בי בכבוד מלכים ממש.
הרב כנפו התגורר במשך שנים רבות בבית קטן בקזבלנקה שבמרוקו ובבית זה גידל את משפחתו וארח את אורחיו בלב רחב. באחד הימים, כשהבחנתי בצפיפות הרבה שבביתו הוריתי לו כי עליו לחפש בית גדול יותר בעיר, בו יוכל לגדל את משפחתו ברווח, ולארח את אורחיו בקלות יתירה.
הרב כנפו קיבל את עצתי, ולאחר תקופת מה בה חיפש אחר דירה גדולה במקום טוב, שתתאים לצרכיו – התקשר אלי וסיפר לי שברוך ה' הוא מצא בית גדול בקזבלנקה העומד להשכרה, ובתוך כך ביקש שאצטרף אליו לראות את הבית.
שמחתי להיענות לבקשתו ובכך להשיב לו מעט מן המעט אשר אני חייב לו בעד אירוחיו הנדיבים, וכך קבענו זמן לפגישה.
אולם לצערי הרב, משמים העניינים הסתובבו כך שלא יכולתי להגיע לפגישה איתו ולא הלכנו לראות את הבית.
הרב כנפו נותר בביתו הקטן עצוב ומאוכזב. בשל ביטול הפגישה שלנו הוא הפסיד את ההזדמנות לראות את הדירה ולא שכר את הבית, ובמקומו מישהו אחר שכר אותו.
כאשר שוחחתי איתו על כך ניסיתי לנחם אותו בצערו ותהיתי באוזניו: "אולי בכלל בית זה אינו מיועד לך?"
"יהודי צריך לעשות השתדלות", השיב לי מרדכי כנפו, "ואני עשיתי השתדלות שלבסוף לא יצא ממנה כלום".
לשמע דבריו אלו השבתי לו: "גם אני עשיתי השתדלות להגיע, אולם משמים הדברים התגלגלו אחרת, ומשמע מכך שזהו רצון שמים".
המשכתי עוד לעודד אותו ולדבר על לבו שלא יתעצב, ואף ברכתי אותו שבזכות אבותי הקדושים יעשה עימו הקב"ה נס גדול וגברת בן שמחון, בעלת הדירה, תתקשר אליו בשנית ותציע לו את הבית להשכרה. אך הוא סרב לקבל את תנחומי ואת עידודי, מרוב הצער שהיה לו מהפסד הדירה.
לא חלף זמן רב והנה התקשר אלי הרב כנפו שוב, אך הפעם נשמעה בקולו שמחה עצומה. הוא אמר שתפילתו נתקבלה והאדם ששכר במקומו את הבית הגדול והמרווח קיבל לפתע הודעה דחופה שיעזוב מיד את הבית במרוקו ויגיע במהירות לקנדה, שם נועדה לו משרה חשובה.
על כן עומד הבית שוב להשכרה, ובעלת הבית שמשכירה אותו צלצלה בראש ובראשונה לרב כנפו ולא לשאר המתעניינים בבית, כדי לעניין דווקא אותו בשכירת בית זה.
מיד יצאנו יחד לראות את הבית, ואמנם היה זה בית גדול ויפה. גם המחיר אשר נדרש עבורו היה מחיר טוב מאד, ועל כן הוחלט מיד שהרב כנפו ישכור את הבית.
שאלתי את הגברת המשכירה היכן חוזה השכירות, והיא השיבה: "לבית זה אין חוזה, תמיד השכרתי אותו ללא חוזה כלל".
הדבר היה בעיני לפלא, אולם לבסוף נסגרה העסקה באופן זה, ור' מרדכי כנפו המאושר שכר את הבית.
כשיצאנו מן המקום אמרתי לו שכאשר דבר מסוים מוכן לאדם מסוים – אין איש יכול לבוא וליטול זאת ממנו. בבחינת האמור בגמרא: "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא" (יומא לח, ב), מה שמוכן לאדם יגיע אליו בשלמות מאת ה' יתברך.
