בשנות ילדותי המוקדמות הייתי נוהג פעמים רבות לבקר בנמל במרוקו. שם הייתי מתבונן באוניות, ברבי החובלים, במלחים וביורדי הים אשר עסקו לפרנסתם במסחר חוץ, בדייג ובשאר עיסוקים הקשורים לים הגדול.
לכל אונייה היה כֶּבֶֹש, מעין גשר המקשר בין האוניה לבין היבשה, ומכיון שמי הים היו מרטיבים אותו באופן קבוע – הכבש היה נעשה רטוב ומחליק והיווה סכנה לפוסעים עליו. לכן, בזמן שהיו רוצים לעבור עליו היה צריך לשים לב ולצעוד לאט ובזהירות.
באחת הפעמים בהן ביקרתי בנמל, כשהייתי כבן עשר, בשובבותי הרַבה צעדתי על גבי הכבש הרטוב מבלי להתייחס לסכנה הטמונה בו, וכך ברגע אחד של חוסר שימת לב החלקתי ונפלתי לתוך המים!
בניסי ניסים הצלחתי להינצל מהטביעה בים, וזאת למרות שלא ידעתי לשחות כלל!
באותה העת הייתי מבולבל ומפוחד ולא הערכתי מספיק את הנס הגדול שהקב"ה עשה עימי, וכך לאחר שנרגעתי מהתקרית הלא נעימה המשכתי בשגרה הרגילה. אולם היום, לאחר שחלפו שנים רבות מאז המעשה, במהלכן גדלתי ונעשיתי לאדם מבוגר העומד על דעתו – אני מודה לקב"ה בכל רגע ורגע על נס זה שעשה עימי בעבר, ועל כך שניצלתי מטביעה במים רבים.
פעמים רבות קורה שאדם אינו מודע לניסים הסובבים אותו בכל עת ובכל שעה, וזאת מפני שהוא רגיל בהם או מפני שהוא קטן מהם ואינו מבין את גודלם, אך כשיגדל ברוחו ויכיר בטוב שסובב אותו, אז יהלל וישבח לבורא העולם שדואג לו בכל עת ובכל שעה.
