שנתיים קודם פטירת כ"ק אבא זיע"א זכינו שישתתף איתנו בהילולת הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו.
בין המשתתפים בהילולא נועד להיות גם האדון מסעוד בן חיון ע"ה שהיה יהודי יקר, גומל חסדים, אשר עזר לי מאד בתחילת דרכי. בימי חייו סייע רבות בהקמת המוסדות הקדושים והיה קשור בנפשו למשפחתנו המעטירה.
כשאבא שמע שמר בן חיון עתיד להשתתף בהילולא, הוא ביקש ממני שאלך לקבל את פניו בשדה התעופה של מרוקו, בקזבלנקה. וכך עשיתי.
כשמר בן חיון הגיע לשדה התעופה בקזבלנקה – הופתענו לגלות שהוא לא יכול להיכנס למרוקו, כיון שתוקף הדרכון שלו פג ולכן לא ניתן לתת בידו אשרת כניסה. מדרך הטבע היה נראה שלא קיים כל פתרון לבעייתו של מר בן חיון, ואנחנו הבנו שלמרות הכאב שבדבר הוא ייאלץ לשוב על עקבותיו ולחזור לפריז.
כל אותו הלילה שהיתי עימו בשדה התעופה, ניסיתי לעודדו במצוקתו ואמרתי לו: "אם אבא ביקש שאתלווה אליך – פירוש הדבר שהוא ברך אותך שתשתתף איתנו בהילולא". מר בן חיון שמע את דברי וקיווה גם הוא לנס שיושיע אותו מצרתו.
למחרת בבוקר הבחנתי לפתע פתאום באחת הפקידות שנכנסה לעבוד במקום. פניתי למר בן חיון והצעתי לו שייגש אליה ויספר לה את כל העניין, שהרי מה יש לו להפסיד מכך? ומי יודע, אולי ממנה תצמח לו הישועה?
מר בן חיון עשה כעצתי וסיפר לפקידה על בעייתו.
הפקידה שמעה את הבעיה ושלחה אותו אל המנהל הראשי, כיון שרק בסמכותו לסייע במצבים שכאלו. מר בן חיון נכנס לחדרו של המנהל ואני נשארתי בחוץ. במשך שעה ארוכה שוחח המנהל עם מר בן חיון, ואני חיכיתי במתח רב לשמוע מה הוחלט בעניינו.
בזמן שמר בן חיון היה במשרדו של המנהל הבחנתי לחרדתי שהטיסה לפריז עליה מר בן חיון אמור להיות – יצאה לדרך, המטוס נעל את דלתותיו והחל אט אט להמריא לשחקים. הבנתי שמר בן חיון הפסיד גם את הטיסה הזו וייאלץ כעת לחכות לטיסה הבאה לפריז.
זמן מה לאחר מכן, יצא מר בן חיון ממשרד המנהל כשחיוך גדול נסוך על פניו וסיפר שלפנים משורת הדין המנהל נתן לו אישור מיוחד לשהות במרוקו ללא דרכון במשך שבוע ימים, שזה בדיוק משך הזמן המתאים לשהותו בהילולא.
באותם רגעים היינו כחולמים. ראינו בחוש את ידו הגדולה של הקב"ה אשר קיבל את תפילתו של אבא זיע"א ונענה לבקשתו שגם מר בן חיון יזכה להשתתף בהילולא.
מאוחר יותר סיפר לי מר בן חיון שמנהל שדה התעופה חקר אותו ושאל על מעשיו ועל עברו, עד שהתברר לפתע שהם חברי ילדות ולמדו יחדיו בבית הספר. מרוב התרגשות התחבקו השניים, והמנהל סידר לו מיד את אשרת הכניסה המיוחלת.
כשהגענו למקום ההילולא, ביקשתי ממר בן חיון שימתין בחוץ מספר רגעים. נכנסתי פנימה לחדרו של אבא ובתוך דברינו התחלתי לספר לו: "אבא, למר בן חיון לא הייתה אשרת כניסה למרוקו והוא חזר לצרפת". אבא זיע"א לא איפשר לי לסיים את דברי, "לא ייתכן!" אמר אבא בביטחון גמור וכשעיניו צופיות למרחוק, "אני רואה לנגד עיני שבן חיון ישתתף בהילולא" . בהתפעמות גדולה אישרתי באוזני אבי שאכן בניסי ניסים זכה מר בן חיון להגיע להילולא. והייתה לכולנו שמחה גדולה מהדבר.
הנה אבא זיע"א ידע שאדון בן חיון יעבור בסייעתא דשמיא בשלום את כל המכשולים שיעמדו בדרכו ויזכה להגיע להילולא, כי תפילתו של אבא הייתה מקובלת ורצויה בשמים. כמאמר הפסוק: "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם" (תהילים קמה, יט).
