מידי שנה בל"ג בעומר, יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, אני נזכר במה שארע בילדותי במרוקו בזכותו של רשב"י הקדוש.
אחותי הבכורה קיבלה מכה חזקה בראשה וכתוצאה מכך נעשתה נכה ולא יכלה ללכת על רגליה. במשך שנים רבות הייתה אמי תחי' מבקרת איתה אצל רופאים גדולים ומומחים אשר ניסו לרפא אותה מנכותה, אולם אף אחד מהם לא הצליח להקים אותה על רגליה.
מידי שנה, ביום ל"ג בעומר היה נוהג כ"ק אבא זיע"א לערוך בביתנו הילולא לכבוד התנא האלוקי רשב"י בהשתתפות אורחים ומוזמנים רבים, והמשתתפים כולם היו שרים ומפייטים, ומספרים ממעשיו ומשבחיו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.
באחת השנים, לאחר שהסתיימה שמחת ההילולא וכל המשתתפים הלכו לדרכם ניגשה אחותי הנכה אל אבא ושאלה אותו בתמימות – "אבא, אם כוחו של רשב"י כה גדול, מדוע הוא לא ירפא את רגליי ואני אוכל להלך עליהן? ומה יהא עלי כאשר אגדל ואעמוד בפני תקופת השידוכים, איזה חתן ירצה כלה נכה כמוני?"
כשבני הבית שמעו את שאלתה התמימה והכואבת פרצו כולם בבכי, ולאחר שנרגעו אמר לה אבא: "אם ירצה ה', בזכותו של רשב"י הקדוש עוד תקומי על רגלייך ותלכי".
באותו לילה נשמעה צעקה מחרידה מחדרה של אחותי. כיון שהתעוררנו כולנו לשמע הצעקה, רצנו אליה בבהלה ולתדהמתנו הרבה גילינו אותה צועדת זקופה על שתי רגליה!
התרגשנו מאד והתפעלנו מהנס העצום שנעשה לה ורק אבא שמר על קור רוח ושאל את אחותי בנחת: "למה צעקת בתי? מה הרגשת באותם רגעים?"
אחותי הנרגשת השיבה לאבא שבאמצע הלילה היא הרגישה כאילו מישהו עושה לה עיסוי ברגליה הנכות עד שגלי חום התחילו לזרום בהן. לאחר מכן שמעה קול שלחש לה: "קומי, את יכולה ללכת", וכך אכן היה. היא ניסתה לקום על רגליה, וגילתה שהיא מסוגלת לצעוד כאחד האדם.
כששמע אבא את הסיפור מפי אחותי הוא אמר לה שודאי היה זה רשב"י הקדוש שבא לרפא אותה מנכותה, וזאת בזכות אמונתה התמימה בזכויותיו של הצדיק.
