כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כא)
משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע. (רש"י)
קראו יצר לפי שנוצר עמו, ואמר מנעוריו, כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט כמו שאמר "ואיש נבוב ילבב ועַיִר פרא אדם יולד" פירש עַיִר פרא, הוא האדם שנולד והוא נבוב בלא לב כלומר בלא שכל ואח"כ ילבב כלומר קונה לב מעט מעט, וכיון שיצר האדם רע. (רד"ק)
אמר רב יצר הרע דומה לזבוב, ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. (ברכות סא, א)
משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנאמר לפתח חטאת רובץ. ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו. (קידושין ל, ב)
תנא דבי ר' ישמעאל בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, אם אבן הוא נימוח שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים. (קידושין ל, ב)
אמר לו אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה - אמר לו משעת יצירה. אמר לו אם כן בועט במעי אמו ויוצא. אלא משעת יציאה. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רבץ. (סנהדרין צא, ב)
הנה מצאנו שני מאמרי חז"ל אשר נראים סותרים זה את זה, מאמר אחד בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ואילו מאמר שני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ואם לאו יזכיר לעצמו יום המיתה הרי דלא די בלימוד התורה, ואמר הגר"י מפטרבורג דהנה ישנם שתי עיצות כנגד מחלה, תרופה טבעית וסגולה, והנה תרופה גם אם עושה מעט ממנה ישפיע לטובה אם מעט מעט ואם רב רב, ואילו כאשר רוצה הוא בסגולה צריך לעשותה בכל פרטיה, ואם יחסר פרט אחד שוב אינה סגולה. ואמר כי התורה היא בגדר סגולה, לכן צריכה להיות בכל פרטיה לשמה וכדומה, משא"כ הזכרת יום המיתה דהיינו לימוד מוסר אפילו אם נעשה במעט תועיל לו. וכשמע זאת הגר"ח אמר דאין הדבר כך, דהרי בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין כתיב הרי דחז"ל דימהו לתבלין שהכניס במאכל, ותבלין אינו סגולה אלא דבר טבעי. וביאר את שני מאמרי חז"ל באופן זה, דהנה אדם אשר מפחד מהצטננות, הרי דקודם יציאתו לדרך לובש הוא בגדים חמים וכדומה והוא מניעה מחולי, אמנם כל זה הוא בטרם אשר נפל למשכב כי אחר זה שוב אינו מועיל לו דצריך להתרפאות רק על ידי תרופות, כי לבישת בגדים חמים אינה מועלת, והוא הדבר אם קודם אשר נחלה במקום לבישת בגדים חמים יקח קודם יציאתו לדרך רפואות, כי אז לא רק שלא יועיל לו אלא יזיקהו. ואמר הגר"ח כי הקב"ה ברא מזיק והוא היצה"ר והעצה להנצל ממנו שלא לחלות ממזיק זה הוא תורה, אכן כל זה מועיל ורק כאשר עדיין לא חלה במחלת היצר כי התורה היא בגדר מניעה, אמנם אם פגע בה מנוול זה וכבר נחלה על ידו שוב לא יועיל לו מניעות, אלא דצריך הוא תרופות להנצל מזה והוא על ידי שיזכיר לעצמו יום המיתה (חידושי הגרי"ז החדשים סימן פז)
כי באמת כל בעל חי יש לו מעט פחד. וכשמניסים אותו אינו שב תיכף ומיד. אולם הזבוב, אפילו כשמניסים אותו מאות פעמים, הוא שב מיד אל מקומו ואין להפטר ממנו לא בשכבנו ולא בקומנו. וכזה הוא גם היצר הרע – וכדברי בעלי המוסר הקדמונים באמרם "אתה ישן והוא ער תמיד". ולפיכך הורו אותנו חכמינו הקדמונים כי לעולם ירגיז אדם את יצרו. ולא יתברך האדם בלבבו כי כבר הבריחו. (חפץ חיים נביאים מ"ח)
