באחד הימים השתתפתי בדינר שנערך לטובת מוסד תורני, אשר אינו קשור למוסדותינו.
ברוך הוא וברוך שמו, על אף המצב הכלכלי הקשה בעולם עלה בידי המארגנים בסייעתא דשמיא לעשות פעלים לתורה ולהתרים את הציבור בסכומים יפים ומכובדים.
באותו דינר הופיע גם מרן הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט"א.
כפי שחונכתי מגיל קטן בכבודם של גדולי התורה ותלמידי החכמים – ניגשתי ונשקתי את ידו הקדושה. יהודי שעמד בסמוך אלינו וראה אותי מנשק את ידו של מרן שליט"א ניגש אלי לאחר מכן ושאל אותי שתי שאלות:
"יסביר לי כבוד הרב, מהי הסיבה לכך שנישקת את ידו של מרן שליט"א? וכן כיצד ייתכן שבשעה שמוסדותיך נתונים במצב כלכלי קשה, אתה הולך ומסייע לאסוף כספים עבור מוסדות אחרים?"
השבתי לו בתשובה אחת לשתי השאלות:
"במקום שהאמת קיימת – יש להתחבר אליה ולהידבק בה. לכן כאשר אני נפגש עם תלמיד חכם גדול – אני מנשק את ידו, כי זו הדרך בה חונכנו במרוקו להתחבר לאמת.
זוהי גם סיבת ההשתתפות שלי בערב התרמה למוסד תורני שאינו מהמוסדות שבאחריותי – משום האמת המצויה בו. התורה היא האמת המקורית והנצחית ביותר, ומכיון שמוסד זה מרבה פעלים לתורה ולעבודת ה', על כן הרגשתי צורך להשתתף ולהתחבר למקום זה ולדבר האמת שבו".
