יהודי יקר בכה לפני במר לבו וסיפר שבאו עליו צרות בצרורות, ובתוך שנה אחת מתו אשתו וכל ילדיו, ואילו הוא נותר בודד וגלמוד מכל משפחתו.
סיפורו הנורא גרם לי לחשוב שצרותיו הקשות ומות בני משפחתו הם למעשה עונש כרת שניתן לאדם על עוון אכילת חמץ בפסח, כפי שכתוב: "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות יב, טו), וכן על עוון ביטול הלכות טהרת המשפחה, שנאמר בהן: "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח, כט).
כיון שאותו יהודי אמר שהוא מקפיד מאד שלא לעבור על איסור אכילת חמץ בפסח, עלה בדעתי שצרה זו באה לו כיון שהוא לא נזהר בשמירת ההלכות הנוגעות לטהרת המשפחה, ועל כן נענש בעונש זה.
כשהיהודי שמע את דברי, הוא קיבל על עצמו שבעזרת ה' כאשר יינשא בשנית הוא יקפיד מאד במצוה זו ולא יזלזל בה כלל.
