היה זה בליל הילולת הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו.
השעון שהיה לי על ידי נשבר, ועל כן פניתי למלווי רבי מרדכי כנפו הי"ו ושאלתי אותו אם יש ברשותו שעון מיותר אותו יוכל להשאיל לי. רבי מרדכי השיב בשלילה, והציע לי להתפלל לה' ולבקש ממנו שישלח לי שעון אחר במקום השעון שנשבר לי.
לשמע עצתו של ר' מרדכי אמרתי לו שאיני מעוניין להטריד, כביכול, את הקב"ה בבקשה קטנה ופשוטה כמו שעון, אך בתוך דיבורני טען מלווי ש"הלא אין שום בקשה שמטרידה את הקב"ה!". כיון שר' מרדכי הפציר בי שוב ושוב שאתפלל לה' – הדלקתי נר לעילוי נשמת הצדיקים, והתפללתי לקב"ה שיזמן לי שעון כפי צרכי.
מיד לאחר מכן בא לפני אביו של ר' מרדכי כנפו הי"ו וביקש ממני עזרה למלא כרטיס הגרלה בלוטו. ציינתי בפניו שני מספרים והתניתי עימו שאם אחד המספרים יעלה בגורל – הרווח הכספי יתחלק בינינו, כאשר אני אקדיש את חלקי לכיסוי הוצאות ההילולא.
בחסדי ה' הרבים עלה אחד המספרים בהגרלה, וכל אחד מאיתנו זכה בעשרים ושניים אלף פרנקים!
כשר' מרדכי שמע על זכייתי בלוטו, הוא אמר לי: "אתה רואה, רבי דוד? אנו זקוקים לקב"ה בכל דבר ועניין, גם בלוטו. שום דבר אינו קטן ערך ופשוט בעיני הקב"ה, ועלינו לפנות אליו בתפילה על כל עניין בחיינו, גם אם הוא נראה בעינינו קטן וחסר ערך".
זמן מה לאחר מכן בא לפני שוב אביו של ר' מרדכי והושיט לי שעון, וסיפר שבעת מנוחתו על שפת הים נגלה אליו בחלומו רבי חיים פינטו זיע"א ואמר לו: "יש בידך שני שעונים שאחד מהם קיבלת זה עתה. לך תן אותו לנכדי, רבי דוד, כיון שאין לו כעת שעון והוא זקוק לו מאד".
כששמעתי את דבריו אחזה בי תדהמה. כאשר זכיתי בלוטו הציעו לי מספר אנשים: "לך קנה לעצמך שעון", אך אני השבתי להם - "חלילה לי מלנגוע ולו בפרנק אחד מן הכסף, היות וכסף זה מוקדש כולו לכיסוי הוצאות ההילולא". וכשראיתי איך משמים סובבו וזימנו לי את השעון הנצרך תדהמתי הייתה רבה וגדולה, והבנתי שזכותו של הצדיק זיע"א עמדה לי לסייעני בדבר ממקום אחר.
