בשנת 2000 למנין הנוצרים שהיתי בבית החולים ביחד עם בתי בשל ניתוח שהיה עליה לעבור. על קירות החדר היו תלויות תמונות שונות, ובאחת מהן ראיתי תמונת שתי וערב, מעשה צלב, שהוא עבודה זרה ממש
בתחילה נרתעתי מאד מתמונה זו, אולם לאחר מכן כשהבטתי בה שוב עלתה במוחי המחשבה שֶאֱלוֹהַּ זה של הגויים הוא בבחינת מה שאמר דוד המלך "פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו. אוזניים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון. ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם" (תהילים קטו, ה-ז). אלוה זה אין בו מאום, כולו פסל מצבה, והוא אינו מסוגל כלל להושיע את הבוטחים בו
ומפי פרצה ברכת "שלא עשני גוי", והייתי שמח ומאושר שהקב"ה ברא אותי כיהודי, ולא שם חלקי בחלקם. שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע. ואנחנו להבדיל אלפי הבדלות עובדים את מי שברא שמים ויסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים. והוא אמת ואפס זולתו
