באחת השנים יהודי יקר העיד בפניי עדות נאמנה על מעשה שארע עם כ"ק אבא זיע"א, אשר עוררה אותי להתחזקות רבה
וזה היה סיפורו
אדון לוגאסי הי"ו בא לפני אבא זיע"א וביקש ממנו בתחנונים שיעניק לו ברכה לפרנסה ברווח ובקלות. אבא, שהכיר וראה במצוקתו הקשה הורה לו ללכת למקום מסוים, שם הוא ימצא מעטפה עם כסף, והוסיף ואמר לו שהאדם שאיבד את המעטפה כבר אינו זקוק לה, ועל כן הוא רשאי ליטול את המעטפה לעצמו
כפי שידוע לכל, אבא זיע"א היה ספון בביתו במשך עשרות שנים ולא יצא מפתח הבית כלל, ואיך אם כן ידע על מעטפת הכסף המצויה באותו מקום? אלא אבא ידע על כך משום גודל צדקותו ומשום מדרגתו הגבוהה שזיכתה אותו לראות למרחוק ולידע על המתרחש במקום אחר
מר לוגאסי שמע לעצתו של אבא זיע"א והלך לאותו מקום, ובדיוק כפי דבריו של אבא הוא מצא במקום מעטפה מלאה בכסף שעזרה וסייעה לו במצוקתו הגדולה
לשמע סיפור מופת זה התרגשתי מאד. גם אבא זיע"א לא היה משופע בממון כלל, ולמרות זאת הוא לא חשב על עצמו. דאגתו לזולת הייתה תמיד בראש מעייניו, ומסיבה זו אבא הורה למר לוגאסי שייטול את המעטפה לעצמו ולא חשב להשתמש בה לצרכיו האישיים
כמו כן אין כל ספק שראייתם של הצדיקים למרחוק הינה דבר מופלא. משום דבקותם בתורה ומשום מעלתם הגדולה – בכוחם לראות למרחוק ולהבחין בדברים שאין בכוחו של אדם מן השורה להבחין בהם כלל. גם אבא זיע"א זכה בזכות תורתו העצומה לראות למרחוק, ולסייע ליהודי בעת צרתו
