באחת הפעמים שבהן שהיתי בארצות הברית, זמן קצר לפני שובי לצרפת בא לפני יהודי עני וביקש שאברך אותו בפרנסה טובה. מובן שבירכתי אותו מעומק לבי בזכות אבותי הקדושים, אולם לאחר בִּרְכַּתִי הוסיף היהודי וביקש שאברך אותו שהקב"ה יזמן לו את מזונו כבר לשבת הקרובה
בשומעי את בקשתו הצעתי לו מיד סכום כסף עבור הוצאות השבת שלו ושל בני משפחתו, אולם היהודי אמר: "אינני מעוניין שכבוד הרב ייתן לי את הכסף, אלא שבורא העולם ישלח לי את הכסף ממקום אחר
קיבלתי את דבריו ולקחתי את כספי בחזרה, בתקווה ובברכה שהקב"ה ידאג לזונו כבר בשבת הקרובה
זמן קצר לאחר שיחתנו יצאתי בדרכי לשדה התעופה. כאשר צעדתי לכיוון הרכב אשר יובילני לשדה התעופה ניגש אלי יהודי שאיני מכירו ואמר לי שיש בידו מעטפה ובה סכום כסף שהוא מייעד עבור יהודי עני שאין בידו להשיג את צרכי השבת. הוא עצמו אינו מכיר יהודי שכזה, ועל כן ישמח אם אוכל להפנות אותו לאדם הזקוק לתכולת המעטפה
חזרתי מיד על עקבותי, ולקחתי אותו עימי לבית הכנסת שבמקום. שם הראיתי לו על היהודי אשר קודם לכן ביקש ממני ברכה עבור הוצאות השבת, וכעת מרוב בטחונו בקב"ה הוא ישב בבית הכנסת, והיה שקוע באמירת פרקי תהילים
בעל המעטפה שמח למצוא את שביקש, והעני שמח עוד יותר בכך שכעת יוכל לקנות את צרכי השבת
בראותי את שמחתו הגדולה של העני, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו: "מדוע את תרומתי סירבת לקבל, ואילו את המעטפה מיהודי זה קיבלת בשמחה רבה? הרי זו צדקה וזו צדקה
אך היהודי השיב לי: "הכסף שבמעטפה, אותו קיבלתי מאדם זר זה הגיע אלי בסייעתא דשמיא גדולה מהקב"ה. אותו תורם לא ידע מעצמו שאני זקוק לכסף, והוא היה רק השליח מבורא העולם להעביר לי את המעטפה ולסייע לי בהוצאות השבת. לעומת זאת הרב ביקש להוציא מכספו בעבורי, כאשר כל בקשתי מהרב הייתה ברכה לסייעתא דשמיא
אין כל ספק שדרגה זו היא דרגת בטחון אמיתית בבורא העולם
רק בזכות ביטחונו האמיתי בקב"ה שלא יעזוב אותו ולא ייטוש אותו, זכה היהודי העני למילוי משאלתו ברווח ובכבוד מתוך תחושה שהכסף נשלח לו מידו הפתוחה של הקב"ה
