באחד הימים צלצל הטלפון האישי שלי, שמספרו אינו מפורסם ברבים וידוע רק למקורבים אלי ביותר
על הקו הייתה אישה לא מוכרת שהחלה לפרט באוזני את כל צרותיה מתוך שברון לב ומתוך אנחות גדולות
לדאבוני הרב, במקום להקשיב לבעיותיה ובמקום לעזור לה לפרוק את קשייה, הוסחה דעתי בגלל עצם העובדה שהיא התקשרה למספר האישי. דרשתי לדעת מהיכן השיגה את המספר האישי שלי, ואף גערתי בה שהתקשרה אלי למספר זה
האישה שמעבר לקו חשה חוסר נעימות גדולה על המעשה שעשתה. היא התנצלה שוב ושוב והרגישה בושה וכלימה מהדיבור הלא נעים שהופנה כנגד
בחסדי שמים התעוררתי פתאום ממעשי וחשבתי לעצמי – איך אני מעז לצער אישה יהודיה שנמצאת בצרה וזקוקה כעת לעזרתי? הרי אם אישה זו התאמצה כל כך להשיג את מספרי האישי – כנראה שהיא מצויה בצרה גדולה וזקוקה לישועה דחופה. איך העזתי לדבר אליה בצורה קשה שכזו ועוד לגעור בה על כך שטלפנה אלי?
מיד ביקשתי את סליחתה ואת מחילתה והתנצלתי שוב ושוב על התנהגותי הבלתי מתאימה כלפיה ולא נחתי ולא שקטתי עד שהיא מחלה לי בלב שלם
כשהתבוננתי בצורת התנהגותו של אברהם אבינו ע"ה כיצד קיבל כל אדם בסבר פנים יפות למרות חולשתו וזקנותו הרבה, וכמו כן בהנהגותיו הטהורות של הלל הזקן שהיה מתייחס לכל יהודי ויהודי בסבלנות הראויה – עלתה בי המחשבה מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
מודיע אני ברבים את מעשי אלו מתוך תקווה שפרסום הדברים יהווה סליחה ומחילה לנשמתי. והלוואי שאי מי ילמד מסיפור זה ולא יבוא חלילה לצער אדם בישראל.
