כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (שמות כ, יב)
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים ה, טז)
הקריב נשיא נפתלי - למה כן לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו והיו אמריו נעימים עליו ולכך בירכו אביו באילה שלוחה שהיה רץ במשלחתו כאיל. (במדבר רבה יד)
רשב"י אומר גדול כיבוד אב ואם שהשוה הקב"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו. (ילקוט שמעוני משלי פ"ע רמז תתקלב)
דבר אחר שמע בני מוסר אביך, השמיע לאזניך מה שנפקדת על הר סיני, על כיבוד האב, ואל תטוש תורת אמך, מה שהזהיר לך בסיני על כיבוד האם, אם עשית כן נמצאת עושה כיבוד אב ואם... (שוחר טוב משלי פרשה א)
זכור את יום השבת לקדשו, וכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, וכי מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו... כל העולם כולו של הקב"ה ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם, ויתיירא מהם שהוא כאילו מכבד להקב"ה ומתיירא ממנו. (תנא דבי אליהו רבא פרק כז
אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת, והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה, והיתה מהלכת עליהן, עד שהגיעה למטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן התפללו על טרפון בני, שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה מה עביד ליך [מה הוא עושה עבורך], ותניית להון עובדא [סיפרה להם את המעשה שהניח ידיו תחת רגליה], אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע. (מסכת פאה פ"א ה"א)
אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם... (שבת קכז, א)
בעו מיניה מרב עולא, [שאלו את רב הונא] עד היכן כבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו... ואמר רבי חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה. (קידושין לא, א)
יראת אם ואב היא הצעד הראשון לקדושה, אין זו יראה מפני ההורים, שהיה עולה על הדעת שנחוש בה רק במעמד ההורים, אלא זו יראה את ההורים, עלינו לשוות את אישיותם לנגדנו תמיד, ולזכור את רצונם המחייב אותנו, ראשית יראה היא הציות, שיעבוד הרצון לרצונו של זה, שהיראה מופנית אליו... ההורים מתווכים לבניהם לא רק את הקיום הגופני, אלא גם את הייעוד היהודי, הם מוסרים לדור הבא את ההיסטוריה והתורה מידי שמים. משום כך לא הטובה שהורים השפיעו על בניהם, אלא הייעוד שניתן להם ביחס לבניהם הוא היסוד של מצוות כיבוד אב ואם. המכבד אביו ואמו מכבד את ה' ואת התגלותו בהיסטוריה ובתורה. כאן בפרשת הקדושה, בולטת החובה לציית להורים, השלטת רצון ההורים על רצון הבן, ביטול רצון הבן מפני רצון הוריו הוא ההכשרה הראשונה לשליטה עצמית, היא תוציא את הצעיר משעבוד חיי היצר ותשליט אותו על יצרי רצונו. היא תשחרר את הכוחות האלקיים שבאדם, ותביא אותו לידי חירות מוסרית, והן זו כל עצמה של תכונת הקדוש. (רש"ר הירש ויקרא יט, ג)
