אחי היקר, רבי אברהם פינטו שליט"א עבר בימי בחרותו בשנת 1976 תאונה מחרידה ל"ע שבה נהרגו שלושה בני אדם והוא נפצע באופן קשה מאד עד שהיה נתון בסכנת חיים ממש. פציעתו הקשה הסבה צער רב ועוגמת נפש לכל בני המשפחה שדאגו לו מאד, ותפילות רבות נאמרו עליו בארץ ישראל ובעולם והרעידו את השמים בתחינה
בחסדי שמים יצא אחי אברהם מכלל סכנה, אולם הוא נותר נכה משותק ברגליו, ונזקק להיעזר בזוג קביים שתמכו בו בצליעתו
יום אחד החליט אחי שעליו לעלות בעצמו לקבר הסבא קדישא רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו, ולהתחנן לפניו שיהא מליץ יושר עבורו ויפעל במרומים לרפואתו השלימה
לצורך נסיעה זו הוא נזקק לליווי צמוד, וכך יצאנו בדרכנו מארץ ישראל למרוקו – אימי הצדקנית תחי', אחי אברהם, חבר נוסף שהצטרף אלינו ואני
לאחר הטיסה מארץ ישראל לצרפת, נסענו ברכב למָלָגָה שבספרד במטרה לעבור שם את הגבול ולהיכנס למרוקו. כשהגענו לגבול – עלה חשש כבד בלבנו שמא נִתָּקֵל בבעיה, כיון שלאחי אברהם היה רק דרכון ישראלי, ובאותם ימים שררו יחסים קשים בין מדינת ישראל לממשלת מרוקו. על כן חששנו שמא המרוקאים לא ירשו לאחי אברהם להיכנס למרוקו עם דרכונו הישראלי, וחמור מכך – חששנו שמא יחשדו בו שהוא מרגל ויכניסו אותו לכלא חס ושלום
השתדלנו להתחזק באמונה וביטחון בה', ואני פניתי לכולם ואמרתי: "אנחנו נתעקש לעבור למרוקו, והקב"ה יעזור לנו להגיע למחוז חפצנו לשלום"
המשכנו בנסיעתנו לגבול מרוקו כשאני הנהג ברכב, ונעמדנו בתור למעבר הגבולות. כשהגיע התור שלנו שמענו את הפקיד שואל: "כמה אנשים אתם? אה, שלושה". למרות שלמעשה היינו ארבעה
שתקנו. אף אחד לא תיקן את טעותו של הפקיד, ואני הושטתי לו "בתמימות" את שלושת הדרכונים שלא הייתה בהם בעיה – הדרכון שלי, הדרכון של אימי והדרכון של החבר שהצטרף אלינו. את הדרכון הישראלי של אחי אברהם שמרתי אצלי, חיכיתי שהפקיד יבקש אותו במפורש. אולם הפקיד הסתפק בשלושת הדרכונים ונתן לכולנו לעבור את הגבול ללא כל בעיה
כך בסייעתא דשמיא עברנו את הגבול למרוקו, והיה זה נס גדול שדמותו של אחי נעלמה מעיניו של הפקיד שכלל לא שם לב לכך שהוא עובר יחד איתנו את הגבול
כשהגענו לאסווירא שבמרוקו עלה אחי להתפלל על קברו של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א ובצעקות ובבכיות התעקש שהצדיק יפעל במרומים לרפואתו השלימה. יום יום פקד אחי אברהם את קברו של הצדיק זיע"א והתפלל לקב"ה שיושיע אותו מנכותו
כך הוא נהג במשך שנתיים ימים, עד שיום אחד אברהם הרגיש חיזוק מיוחד באמונה, ולפיכך הוא פנה למשרת הערבי ואמר לו שהוא מרגיש שבזכות סבו הצדיק הוא כבר אינו זקוק לקביים שלו, ותוך כדי דבריו אחז בקביים התומכות בו והשליך אותם מלפניו בחוזקה עד שכמעט נשברו
המשרת היה המום ממעשיו, אולם נס עצום נעשה לאחי כשלפתע רגליו המשותקות החלו לזוז, והוא הלך עליהן ללא כל סיוע
בשובו בחזרה לארץ ישראל פנה אברהם לערוך מספר בדיקות ברגליו, ובצילום שנערך ניתן היה לראות שהמתכת שהרופאים חיברו לעצמות הרגליים לאחר התאונה נחתכה לשתיים, וכך נתרפאו רגליו והוא יכול היה להלך עליהן
אולם רפואתו של אחי היקר לא הייתה שלימה, כיון שרגל אחת נותרה קצרה יותר מהשנייה, וכיון שהדבר הציק לו – הוא שאל את כ"ק אבא זיע"א מדוע לא נעשה עימו נס מושלם
"הנס שנעשה עימך הוא גדול ועצום" ענה לו אבא, "לא נעשה עימך נס מושלם כדי שתזכור את דבר הנס כל ימי חייך ולא יגבה בך לבבך". כך השיב לו אבא הקדוש זיע"א בחוכמתו המופלאה.
