בחג סוכות של אחת השנים, כאשר צעדתי ברחובות צרפת לכוון הישיבה ובידי ארבעת המינים, פגש בי שכני הגוי, עצר אותי בדרכי וביקש לשאול שאלה: "ראיתי היום הרבה אנשים שצועדים כמוך עם צמחים ביד, מה זה הצמחים האלו? מה מצאתם בהם שאתם אוחזים דווקא אותם בידיכם?"
"אלו ארבעת המינים", השבתי לשכני הגוי
"מהם ארבעת המינים?" שאל השכן הגוי, ואני הסברתי לו בקצרה על הלולב, האתרוג, ההדס והערבה שנצטווינו ליטול בחג הסוכות
השכן הגוי ניצל את ההזדמנות שאנו משוחחים על ענייני היהדות והמשיך לשאול: "כל שנה אני שומע אתכם שרים ומנגנים בתוך הבית הזה שבניתם לכם בחוץ. האם כל שנה בונים כזה בית? מה העניין בכך?"
מיד הבנתי ששאלתו של השכן היא על הסוכה, ועל כן התחלתי להסביר לו את העניין ואמרתי לו שלפני שנים רבות יצאנו ממצרים. "ממצרים? מתי זה היה?" התפלא השכן שלא זכר שאני ובני ביתי באנו ממצרים
"היה זה לפני כמה אלפי שנים" השבתי לו.
השכן הגוי פרץ בצחוק ושאל: "נו, ומה היה אז?"
המשכתי והסברתי לו שבמשך ארבעים שנה הלכנו במדבר. שוב השתומם השכן ושאל: "למה במדבר? ביום מאד חם שם, ובלילה קר מאד", אך אני הסברתי לו שהקב"ה עטף אותנו בענני הכבוד והגן עלינו מפני הקור, החום, חיות רעות ושאר קשיי הדרך, ועל כן אנו חוגגים את חג הסוכות, לזכר ענני הכבוד שהגנו עלינו בלכתנו במדבר.
"ואתה רוצה לומר לי שאתה מאמין בכל זה?" שאל השכן הגוי
"בודאי!" השבתי לו "בגלל שאני מאמין בכך ובבורא עולם שהוציא אותנו ממצרים והוליך אותנו במדבר ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל, בשל כל אלו אני חוגג את חג הסוכות"
השכן נפרד ממני לשלום ואני חשבתי לעצמי ששכני הגוי לא יוכל לעולם להבין את אמונתנו בה' ואת כל החגים הנפלאים שיש לנו שהם לזכר אותם ניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במהלך ההיסטוריה, משום שלגוי אין היסטוריה
העם היהודי הוא העם היחיד ששרד במשך כל כך הרבה שנים למרות כל התלאות שעבר. בכל הדורות היהודים הרגישו שהם בנים לאבות הקדמונים והמשיכו ללכת בדרכם
זוהי מעלתנו כעם הנצח, שאנו ממשיכים לשמר את אותה היסטוריה ולהעביר אותה לדורות הבאים, כדי שגם צאצאינו יכירו במעלתם הגדולה להיות משויכים לעם הנבחר והמיוחד ויעבירו זאת הלאה לבניהם אחריהם עד סוף כל הדורות, כי עם שיש לו עבר – יש לו עתיד.
