באחת השנים הוזמנתי לדרוש ברוב עם בבית הכנסת בפריז שבצרפת. כשהגעתי למקום הופתעתי לראות שרק שלושה אנשים הגיעו לבית הכנסת, בניגוד להערכת המארגנים, שבית הכנסת יהיה מלא מפה לפה.
בירור קצר פתר את הפליאה הגדולה. במודעות הפרסום הייתה טעות בתאריך הכנס, בטעות פורסם שהדרשה תיערך ביום שלמחרת, ולא ביום בו הגעתי לפריז לשאת את דברי.
כשהבנתי מדוע ציבור האנשים בבית הכנסת כה מועט – חשבתי לחזור מיד לביתי מבלי למסור את השיעור שהכנתי, וכפי שפורסם להגיע שוב למחרת לבית הכנסת כדי למסור את הדרשה בפני קהל מאזינים גדול יותר.
אולם דברי חז"ל (אבות ב, טז) "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" החזירו אותי לתוככי בית הכנסת, שם נשאתי את דרשתי המתוכננת במשך כשעה וחצי בפני שלושה מאזינים בלבד!
בלבי הרגשתי שגם אם יהודי אחד בלבד מתוך שלושת האנשים זכה לחיזוק מדברי התורה שמסרתי – הרי מאמציי לא היו לשווא, ודרכו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה ובריה. כפי שממשיכה המשנה באבות (שם) "...ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".
