הכרתי בעבר אדם נוכרי אשר חשב עצמו למאמין גדול בבורא העולם, וטען בחוזקה שהוא מאמין אמיתי בקב"ה.
באחד הלילות, השארתי מספר שטרות כסף על השולחן, מתוך מטרה להתבונן ולראות מה יהיו מעשיו.
בשעת לילה מאוחרת, שעה שבה כולם ישנים בשלווה ואין איש משגיח במעשיהם של האחרים – ראיתי את הנוכרי נכנס לחדרי, נוטל את הכסף המונח על השולחן ומניחו ללא היסוס בכיסו האישי.
למחרת שוחחתי עם הנוכרי רבות על איסור גזל והזהירות ברכוש הזולת. האיש, ששמע את דברי הראה כלפי חוץ הזדהות עם הדברים שאמרתי, ושוב טען – "אני מאמין אמיתי".
למול מילותיו אלו לא יכולתי לשתוק יותר ואמרתי לו כי אני יודע את האמת לאמיתה שבליל האתמול הוא נטל ללא רשות את הכסף שהיה מונח על שולחני, ובכך הוכחתי לו שהוא רחוק מלהיות מאמין "אמיתי". שהנה באין רואים נטל כסף שאינו שלו, וכל אמונתו לא הועילה מאומה ולא עמדה בשעת המבחן למול תאוות הכסף שלו.
מונה אמיתית בבורא העולם פירושה קיום מצוותיו בגלוי ובסתר, מתוך הכרה בהשגחת הקב"ה על העולם בכל עת, ומתוך ידיעה שאין דבר הנסתר מנגד עיניו.
אמונה זו עומדת למבחן כאשר יצרו של האדם ותאוותיו מתגברים בקרבו, ואז ניתן להבחין בקלות במידת אמונתו ובאמיתותה אצל האדם: אם דבק הוא בציווי הבורא למרות תאוותיו – הרי ניתן להכריז עליו כעל "מאמין אמיתי", אך אם נופל הוא בידי יצרו הרע – סימן יש בכך שאמונתו מעורערת ואינה נטועה בו באופן מושלם.
