באחד הימים הגיע לפני יהודי עשיר שירד מנכסיו, ופרש בפניי את צרתו הגדולה שפקדה אותו: עקב המצב הכלכלי הקשה השורר בעולם – כמו רבים מעשירי תבל הוא הפסיד הון רב, אולם צרתו גדולה הרבה מעבר לכך, משום שזמן מועט לפני נפילתו הכלכלית הוא קנה בית חדש, מתוך שהסתמך על רכושו הרב לצורך פריסת התשלומים.
"מובן שכיום אין באפשרותי לעמוד בהחזרי המשכנתא שנטלתי על עצמי בזמן רכישת הבית, לפני המשבר הכלכלי" אמר היהודי, והמשיך – "חובות עצומים ומשכנתא בסכום ענק של ארבע מאות אלף יורו רובצים כעת על כתפי, ולאחר התראות חוזרות ונשנות שקיבלתי מן הבנק כיון שלא עמדתי בתשלום החובות – נידון ענייני בבית המשפט, שם הוחלט למכור את ביתי במכירה פומבית, במטרה לכסות באופן זה את חובי הגדול".
כך סיפר היהודי, ובכה בכייה גדולה על ביתו שילקח ממנו וימכר במכירה הפומבית, אם לא יצליח לגייס את הסכום העצום בתוך כמה ימים.
צער גדול פשט בלבי כששמעתי על צרתו, שכן ביתו של אדם זהו מבצרו, והנה מבצר זה עתיד להילקח ממנו שלא מרצונו בשל חוסר אונים ואוזלת יד.
על כן ניסיתי לעודדו ואמרתי לו: "הרי אמרו חכמינו (ברכות י, א): 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים', על כן אל לך ליפול בזרועות הייאוש. התפלל לה' ואל תפסיק להתחנן אליו מעומק לבך. גם אני ארבה בתפילותי עבורך שזכויות אבותי הקדושים תַּגֵּנָּה בעדך וישועתך תצמח במהרה".
אחר כך המשכתי וחיזקתי את לבו באמונה בה' יתברך, וכשנפרד ממני היהודי הבחנתי שהרגשה טובה ממלאת את לבו.
יום לפני המכירה הפומבית התקשר אלי שוב היהודי בבכייה מרה ואמר שנותר יום אחד בלבד עד למכירת הבית, ואין הוא רואה כל ישועה שקרובה לבוא. אך אני השבתי לו: "הן עוד היום גדול ושלוחים רבים למקום. תבטח בקב"ה ואל תפחד, דע שהקב"ה רב להושיע ולא תקצר ידו מלסייע גם לך".
ימים ספורים לאחר המכירה הפומבית פגשתי את היהודי.
בשונה מהפעמים הקודמות בהן ראיתי אותו בוכה ועצוב – פניו הפיקו בפגישתנו זו שמחה עצומה, ומיד הבנתי שזכה לישועה ונחלץ באורח נס מצרתו. לפיכך שאלתי אותו על הנס שקרה לו והוא סיפר בהתרגשות:
"בבוקר של היום בו אמורה הייתה להיות המכירה הפומבית יצאתי למקום המכירה ונשאתי תפילה חמה לקב"ה: 'ריבונו של עולם, יהי רצון שלא יבוא איש לקנות את הבית'. אך כשהגעתי למקום המכירה גיליתי לתדהמתי הגדולה שהאולם מלא וגדוש מפה לפה, והבנתי שאנשים רבים חפצים לרכוש את ביתי.
ייאוש גדול אחז בי ובראש מורכן ונפש שבורה פניתי לשבת בצד האולם ליד עורך הדין שלי, המלווה אותי כבר למעלה משנה בכל קשיי. כך המתנתי לראות איך מכריזים על ביתי הפרטי כמוצע למכירה באופן פומבי.
לפתע פנה אלי עורך הדין ואמר: 'דע לך שכל הלילה לא עצמתי עין בגללך. הרהורים קשים עלו בי כיצד מסוגל אני לראות אותך בצערך מבלי לנסות להתאמץ עוד ולסייע לך, ולבסוף החלטתי להלוות לך את סכום הכסף העצום שאתה זקוק לו – סך ארבע מאות אלף יורו, וזאת למרות שאתה כבר חייב לי עשרים וחמישה אלף יורו כשכר טרחה על עבודתי בשבילך'.
עורך הדין שלי סיים את דבריו, הוציא מכיסו המחאה מוכנה בה נרשם מלוא הסכום לו הייתי זקוק, ומסרה לידי.
הייתי המום, רגעים ארוכים לא הצלחתי לזוז מרוב התרגשות ומתדהמה אל מול מעשהו המיוחד של עורך הדין. אולם הוא לא נתן לי זמן רב להתרגש, וזרז אותי למסור את ההמחאה לפקיד האחראי על המכירה, וכך בסופו של דבר נותר ביתי בידי".
מוסר השכל עצום בצידו של מעשה נפלא זה, שהבוטח בה' בלב שלם ומאמין בזכויות הצדיקים ומבטל עצמו בפניהם – זוכה ונעשים לו ניסים גלויים למעלה מדרך הטבע. שכן על פי דרך הטבע נראה היה כי ללא ספק עומד היהודי להפסיד את
באחד הימים הגיע לפני יהודי עשיר שירד מנכסיו, ופרש בפניי את צרתו הגדולה שפקדה אותו: עקב המצב הכלכלי הקשה השורר בעולם – כמו רבים מעשירי תבל הוא הפסיד הון רב, אולם צרתו גדולה הרבה מעבר לכך, משום שזמן מועט לפני נפילתו הכלכלית הוא קנה בית חדש, מתוך שהסתמך על רכושו הרב לצורך פריסת התשלומים.
"מובן שכיום אין באפשרותי לעמוד בהחזרי המשכנתא שנטלתי על עצמי בזמן רכישת הבית, לפני המשבר הכלכלי" אמר היהודי, והמשיך – "חובות עצומים ומשכנתא בסכום ענק של ארבע מאות אלף יורו רובצים כעת על כתפי, ולאחר התראות חוזרות ונשנות שקיבלתי מן הבנק כיון שלא עמדתי בתשלום החובות – נידון ענייני בבית המשפט, שם הוחלט למכור את ביתי במכירה פומבית, במטרה לכסות באופן זה את חובי הגדול".
כך סיפר היהודי, ובכה בכייה גדולה על ביתו שילקח ממנו וימכר במכירה הפומבית, אם לא יצליח לגייס את הסכום העצום בתוך כמה ימים.
צער גדול פשט בלבי כששמעתי על צרתו, שכן ביתו של אדם זהו מבצרו, והנה מבצר זה עתיד להילקח ממנו שלא מרצונו בשל חוסר אונים ואוזלת יד.
על כן ניסיתי לעודדו ואמרתי לו: "הרי אמרו חכמינו (ברכות י, א): 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים', על כן אל לך ליפול בזרועות הייאוש. התפלל לה' ואל תפסיק להתחנן אליו מעומק לבך. גם אני ארבה בתפילותי עבורך שזכויות אבותי הקדושים תַּגֵּנָּה בעדך וישועתך תצמח במהרה".
אחר כך המשכתי וחיזקתי את לבו באמונה בה' יתברך, וכשנפרד ממני היהודי הבחנתי שהרגשה טובה ממלאת את לבו.
יום לפני המכירה הפומבית התקשר אלי שוב היהודי בבכייה מרה ואמר שנותר יום אחד בלבד עד למכירת הבית, ואין הוא רואה כל ישועה שקרובה לבוא. אך אני השבתי לו: "הן עוד היום גדול ושלוחים רבים למקום. תבטח בקב"ה ואל תפחד, דע שהקב"ה רב להושיע ולא תקצר ידו מלסייע גם לך".
ימים ספורים לאחר המכירה הפומבית פגשתי את היהודי.
בשונה מהפעמים הקודמות בהן ראיתי אותו בוכה ועצוב – פניו הפיקו בפגישתנו זו שמחה עצומה, ומיד הבנתי שזכה לישועה ונחלץ באורח נס מצרתו. לפיכך שאלתי אותו על הנס שקרה לו והוא סיפר בהתרגשות:
"בבוקר של היום בו אמורה הייתה להיות המכירה הפומבית יצאתי למקום המכירה ונשאתי תפילה חמה לקב"ה: 'ריבונו של עולם, יהי רצון שלא יבוא איש לקנות את הבית'. אך כשהגעתי למקום המכירה גיליתי לתדהמתי הגדולה שהאולם מלא וגדוש מפה לפה, והבנתי שאנשים רבים חפצים לרכוש את ביתי.
ייאוש גדול אחז בי ובראש מורכן ונפש שבורה פניתי לשבת בצד האולם ליד עורך הדין שלי, המלווה אותי כבר למעלה משנה בכל קשיי. כך המתנתי לראות איך מכריזים על ביתי הפרטי כמוצע למכירה באופן פומבי.
לפתע פנה אלי עורך הדין ואמר: 'דע לך שכל הלילה לא עצמתי עין בגללך. הרהורים קשים עלו בי כיצד מסוגל אני לראות אותך בצערך מבלי לנסות להתאמץ עוד ולסייע לך, ולבסוף החלטתי להלוות לך את סכום הכסף העצום שאתה זקוק לו – סך ארבע מאות אלף יורו, וזאת למרות שאתה כבר חייב לי עשרים וחמישה אלף יורו כשכר טרחה על עבודתי בשבילך'.
עורך הדין שלי סיים את דבריו, הוציא מכיסו המחאה מוכנה בה נרשם מלוא הסכום לו הייתי זקוק, ומסרה לידי.
הייתי המום, רגעים ארוכים לא הצלחתי לזוז מרוב התרגשות ומתדהמה אל מול מעשהו המיוחד של עורך הדין. אולם הוא לא נתן לי זמן רב להתרגש, וזרז אותי למסור את ההמחאה לפקיד האחראי על המכירה, וכך בסופו של דבר נותר ביתי בידי".
מוסר השכל עצום בצידו של מעשה נפלא זה, שהבוטח בה' בלב שלם ומאמין בזכויות הצדיקים ומבטל עצמו בפניהם – זוכה ונעשים לו ניסים גלויים למעלה מדרך הטבע. שכן על פי דרך הטבע נראה היה כי ללא ספק עומד היהודי להפסיד את ביתו במכירה הפומבית, ורק ניסי שמים הם שסייעו לו שהבית יישאר ברשותו.
