בימי החנוכה של אחת השנים באה לפני בחורה וביקשה לקבל את ברכתי להתארס עם בחור מסוים שהכירה. שאלתי אותה לשמה וכן לשמו של הבחור כדי לברכם, וברכתי אותם בזכות אבותי הקדושים זיע"א שזיווגם יעלה יפה ויזכו להקים בית נאמן בישראל.
אולם, למרות ברכתי שיצאה מעומק הלב, נראה היה שהבחורה עדיין אינה שבעת רצון.
כששאלתי אותה לפשר הדבר היא השיבה לי שהיא מוטרדת במחשבתה מידיד גוי שעימו התרועעה מספר שנים קודם לכן וטרם יצא מלבה.
כיון שהימים היו ימי החנוכה פניתי לבחורה ואמרתי לה: "הימים בהם אנו מצויים כעת הם ימי החנוכה. ימים בהם החשמונאים האירו את החשיכה הרוחנית שהטילו היוונים, עד שאור התורה שב להאיר בכל בתי ישראל.
מסיבה זו אנו מדליקים בימים אלו נרות, כדי להיזכר ולפרסם את אותו אור גדול ושופע שהאירו בית חשמונאי כנגד חשכת מלכות יוון הרשעה. ובכוח נרות אלו להשפיע אף עלינו כבימים ההם בזמן הזה אור של קדושה וטהרה.
אולם, אם את עדיין חשה בימים גדולים אלו טרדה מהעבר, ייתכן וטרדה זו באה עלייך כיון שלא התנתקת ממעשייך הראשונים באופן מוחלט. בעזרת ה' יתברך כשתזכי לשוב בתשובה שלימה על חטאייך הישנים – תזכי להתנתק מהעבר באופן סופי ואז תחושי את אורה הגדול של התורה מפעם בקרבך".
ברוך ה' דברי נפלו על אוזניים כרויות, הבחורה זכתה לשוב בתשובה שלימה על מעשיה הראשונים, וכבר לא חשה כל געגוע לאותה תקופה בעברה. וזכתה להינשא לחתנה היהודי כדת משה וישראל.
